שביעי

15.09.21 | ערב יום הכיפורים תשפ"ב | 456 גיליון שביעי | 36 הקבלה הלכתית-חוקית מ מכ רקע מטעמ מרכז המחקר מאגד 2005 והמידע של הכנ ת משנת בתוכו רשימה של טיעוני "בעד" ו"נגד" בנושא פתיחת בתי קזינו בי טיעונימ שניתנימ 12 שראל. מתוכ בעד היתר פתיחת בתי קזינו ביש ראל, חמישה מתמקדימ בצמצומ תו פעות לוואי שליליות של ההימורימ במצבמ הקיימ, ועו קימ בנושאימ כגונ הורדת אחוזי פשיעה, תיעול דחפימ שליליימ לצורכ שיפור הכל כלה במקומ לפגיעה באחרימ, מניעת הלבנת כ פימ ועוד. חמישה מהטי עונימ האחרימ עו קימ בדרכימ שבהנ פתיחת בתי הקזינו תועיל באופנ ישיר, לא רק על ידי מניעת נזק. שני הטיעונימ האחרונימ עו קימ בתחומ ההגנה על זכויות הפרט של הגופימ המעוניינימ בפתיחת בתי הקזינו. אותו מבנה כללי של טעונימ הב נויימ על הי וד הערכי של חופש הפרט, ועל הטיעונימ הפרקטיימ של תיעול דחפימ שליליימ ומניעת פשיעה על ידי פיקוח במקומ אי ור, מופיע במ מכימ אחרימ שנכתבו בז מנימ ובנושאימ שונימ. בולטת בח רונה, בינ הטיעונימ האלו, התייח ות לטיב המעשה עצמו. אינ טיעונ העו ק בפנימ המו ריימ מערכת ה"לגליזציה" התורנית לא שייכת בעולם מושגים מדיני, שאין בו את התפיסה הדואלית של חוק ונפש. מושג ה"התרה למען רווח מעשי" לא קיים בעולם ההלכה בצורה גורפת, אלא נבחן במקרים ספציפיים של מעשה ההימור, אלא נטענ שמ ניעת הימורימ תהיה פגיעה בחופש של המהמרימ ובשוויונ של בעלי בתי ההימורימ. היעדרמ של טיעונימ לגופ המעשה עצמו לא מפתיע במיוחד. בעידנ המודרני, חוקימ ומחוקקימ רבימ נמנעימ מהעברת ביקורת ערכית או עקרונית על מעשימ כאלו ואחרימ. לעומת זאת, בעולמ ההלכה, הת פי ה שונה לגמרי. בעוד כפי שאפ שר לראות למעלה, התורה כנ מתירה פריצת גבולות מ וימת מתוכ מטרה לרווח לטווח הארוכ - מדובר ברווח פנימי הנוגע לאדמ עצמו. מבחינה חברתית ומדינית, גמ אותה פעי לות ש"הותרה והוכשרה", היא עדיינ בעייתית מאוד. אפשר לראות דוגמה בולטת לככ בפירוש רש"י על פרשת כי תצא שמתייח ת לאשת יפת תואר. הגמרא עו קת בקשר בינ מצוות אשת יפת תואר לבינ השתיימ שבאות אח ריה - אי ור אפליה בינ ילדיהנ של שתי נשימ, ומצוות בנ ורר ומורה. הגמרא מפרשת שה מיכות מעידה על קשר יבתי בינ שלושת המצוות הללו - אדמ שלוקח אשת יפת תואר, ופו שיהיה לו בנ מאישה שנואה והבנ הזה יהפוכ להיות ורר ומורה. חז"ל לא נרתעימ מלהצביע על ההשלכות הח ברתיות השליליות של קיומ מצוות אשת יפת תואר, ואפ מדגישימ אותנ בעזרת הלימוד מהפ וקימ. זהו, אפוא, ההבדל - היכנ שהמ דינה מתירה מעשימ פליליימ לצורכ רווח מעשי, הרי שההלכה מתירה אותמ למרות ההפ ד החברתי. לא מדובר ב תמ שוני טכני בינ ההלכה לבינ המדינה, אלא בשוני תפי תי עקרוני בינ שתי המערכות הללו. המדינה תופ ת את המע שה השלילי בתור עובדה בשטח - האדמ עתיד לעשות את המעשה בעל ההשלכות השליליות, ותפקידה הוא לצמצמ את ההשלכות הללו. לעומת זאת, תפי ת פר החינוכ שהובאה כאנ, היא שהאדמ יכול לתקנ את דר כיו ולהשתפר. על כנ, ניתנימ חוקימ שמטרתמ היא התקדמות רוחנית, לא רק תיקונ לאחר מעשה. ברמה רעיונית, ההלכה מ תכלת על המציאות משתי זוויות - זווית המעשה בפועל והשלכותיו כלפי חוצ - והזווית הפנימית, של השפ עת המעשה על האדמ - והדרכ שבה אופיו של האדמ גורר אותו לעשות את המעשה הזה. לעומת זאת, המדינה מתבוננת רק דרכ משקפת ההשלכות. היא מתעניינת בפנימיותו של האדמ רק כאשר יש לככ השלכה ישירה על ההשפעה שלו על ה ביבה )למשל, התייח ות לשפיותו של האדמ בעת ביצוע מעשה פלילי במטרה לקבוע האמ הוא אחראי למעשיו או לא(. אותמ רעיונות "דמויי-לגליזציה" עולימ מתוכ ההלכה בנקודת המתח שבינ שתי זוויות הראייה הללו - המתח בינ המעשה כלפי חוצ, "על פי חוק", ובינ נפש האדמ ויצריו. בתוכ המתח הזה, פועל הרעיונ של "כנגד יצר הרע". לעיתימ מדובר בהיתר, לעיתימ באי ור, ולעיתימ רק בא זהרה או הבטחה. המטרה היא אחת - לגשר על הפער הזה, לדאוג שלא יהיה מצב שבו אדמ חי בתוכ מ גרת החוק בלי שהחוק ממלא את מטרתו ומשפר אותו גמ כאדמ פרטי - מצב שהרמב"נ התייח אליו בתור "נבל ברשות התורה". הפער הזה לא קיימ בתוכ מ גרת החוק המדיני. המדינה לא יכולה לה עניש אדמ על מעשה שלא עשה, או על ככ שעשה מעשה נכונ - אפילו אמ כוונותיו היו זדוניות. בייחוד במ דינה דמוקרטית, שבה זכויות הפרט מקבלות ערכ עליונ, אינ אפשרות ריאלית להעניש, או להתיר לאנ שימ, מעשימ מ וימימ - בהתב על ההשפעה לטווח הארוכ על מערכת היח ימ בינמ לבינ היצרימ שלהמ. האמ זה אומר שאינ להלכה מקומ לשפוט בעניינ הלגיטימציה להתרת מימ, זנות, הימורימ, או פעילויות אחרות? בוודאי שלא. מה שאפשר ללמוד מכאנ הוא שלהלכה אינ אמירה כללית בנוגע ללגליזציה. כל מקרה צריכ להיבחנ לגופו, ולהישפט ביח לרוח ההלכה ועל פי דעת הפו קימ. אינ לה יק מתוכ הדברימ שההלכה דוממת בעניינ דרכ ההתנהלות הראויה בחיי הציבור והפרט. במקומ זאת, יש להבינ שמערכת החוקימ ההלכתית שונה מהותית מזו המדינית. על כנ, מערכת ה"לגליזציה" התור נית כלל וכלל לא שייכת בתוכ עולמ מושגימ מדיני, שאינ בו את התפי ה הדואלית של חוק ונפש. מושג ה"התרה למענ רווח מעשי" לא קיימ בעולמ ההלכה בצורה גורפת, אלא נבחנ במקרימ פציפיימ - והרווח המתקבל מההיתר הזה הוא בעיקרו פנימי, לא חיצוני. על כנ, במקרימ עתידיימ של התרה על פי חוק, יש לבחונ את יח ההלכה לאי ור אותו מבקשימ להתיר - ולא לנ ות ל מוכ על הגיונ הלכתי מקיפ שעו ק בנושא ההתרה, מאחר שהוא מגיע לעולמ מחשבה וחקיקה שונה באופנ דר טי מהעולמ המדיני-חילוני. • • •