שביעי

15.09.21 | ערב יום הכיפורים תשפ"ב | 456 גיליון שביעי | 40 אמא של שבת רקע אחת התופעות שהביאה איתה הג לובליזציה היא נדידת אוכלו יות. בתהליכ שהולכ וגובר עמ השנימ, מיליוני אנשימ עוזבימ את בתיהמ ואת מולדתמ בחיפוש אחר עתיד טוב יותר. אנשימ שחיימ באזורימ מוכי א ונ, אזורי קרבות או תמ מדינות עניות, שומעימ על האפשרות לה גיע לארצות המפותחות ולחיות שמ בשלומ. המידע שעובר במהירות, והקלות היח ית שבה אפשר לנוע ממדינה למדינה, משכנעימ אנשימ אלו לצאת לדרכ אל העתיד המאושר. אבל יש גמ צד שני של המטבע. מה שעבור הפליטימ והמהגרימ הוא תק ווה, עבור תושבי המדינות המפותחות הוא בעיה חמורה. ההגירה ההמונית יוצרת הכבדה על מערכות הרווחה, מכיוונ שלמהגרימ אינ אמצעימ, ועובר זמנ עד שהמ מוצאימ עבודה מ וד רת, אמ בכלל. כמו כנ, תופעה נפוצה באוכלו יות של מהגרימ היא התגב רות של פשע ואלימות, דבר שמערער את ביטחונ התושבימ המקומיימ. • הדילמה המוסרית מצב זה יוצר דילמה מו רית לא פשוטה: מצד אחד ישנה חמלה טבעית כלפי המהגרימ, רבימ מהמ באמת בורחימ מפני כנת מוות, וגמ אלו שלא - היו במצוקה מ פיק גדולה כדי לעשות את המ ע הקשה והמ וכנ אל ארצות הרווחה. מצד שני, עומדימ הקשיימ הגדולימ שהמהגרימ מעמי ימ על המדינות הקולטות, והפגיעה הממשית בביטחונ האישי ובתרבות המקומית. גמ מדינת ישראל מתמודדת עמ הדילמה הזו, במה שמכונה 'בעיית המ תננימ'. עשרות אלפי מהגרימ בלתי חוקיימ חצו את הגבול ממצרימ בשנימ האחרונות, והתרכזו בעיקר בדרומ תל אביב. בעקבות ככ האזור הזה נהיה אזור פשע, שהתושבימ הוותיקימ נוטשימ אותו בהמוניהמ. הממשלה והכנ ת עשו הרבה מא מצימ לעצור את הה תננות על ידי חומה בגבול מצרימ, ואפ להחזיר חזרה את אלו שכבר נכנ ו. מנגד עומד בית המשפט העליונ, וטוענ שמדינת ישראל צריכה לקבל את המהגרימ ולתת להמ מקלט, מפני שבארצות מוצאמ המ יהיו ב כנה, ועל פי אמנת האו"מ לפליטימ, שה מדינה חתמה עליה, היא מחויבת לתת להמ מקלט. מהי דעת התורה בשאלה זו? אנ ה לבחונ שאלה זו מכמה היבטימ. בת חילה אבחנ את היח הכללי של התורה לנוכרימ, האמ יש ל ייע להמ והאמ יש לאפשר להמ מגורימ בארצ ישראל. מעבר לככ אתמקד בשאלת הפליטימ באופנ מיוחד, ואראה מה יש לתורה לחדש ב וגיה זו. • חובת הסיוע לנוכרים במקומות רבימ התורה מדגישה את הערבות ההדדית שצריכה להיות כלפי יהודימ אחרימ. פ וקימ כמו "כי ימוכ אחיכ", "וחי אחיכ עימכ", "ולא תקפוצ את ידכ מאחיכ האביונ", עו קימ באחווה שצריכה להיות בינ בני ישראל. ועולה השאלה, האמ ישנה גמ מחויבות לדאגה ו יוע לאלו שאינמ מעמ ישראל? בתלמוד הבבלי במ כת גיטינ ) "א.( מובאת ברייתא: "מפרנ ימ עניי נכרימ עמ עניי ישראל, ומבקרינ חולי נכרימ עמ חולי ישראל, וקוב רינ מתי נכרימ עמ מתי ישראל, מפני דרכי שלומ". אמ כנ, אומרימ התנאימ בברייתא, שמשומ דרכי שלומ צריכ ל ייע ול עזור לנזקקימ נוכרימ, באותו אופנ שבו עוזרימ לנזקקימ מעמ ישראל. אלא שיש לדונ מהי המשמעות של המושג 'דרכי שלומ'. באופנ פשוט אפשר להבינ שמושג זה דומה למושג 'משומ איבה', כלומר מדובר בדברימ שאינ בהמ ערכ בפני עצממ אכ אנו נצרכימ לעשות אותמ כדי לא לעורר את שנאתמ של העמימ. אבל מעיונ בדברי הראשונימ שמפרשימ דינ זה עולה, שהמ מבינימ שהמושג 'דרכי שלומ' מבטא ערכ אמיתי ולא רק אילוצ. ככ אפשר לראות בדברי הרמב"מ: "אפילו העכו"מ צוו חכמימ לבקר חוליהמ, ולקבור מתיהמ עמ מתי ישראל, ולפרנ ענייהמ בכלל עניי ישראל, מפני דרכי שלומ, הרי נאמר טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו, ונאמר דרכיה דרכי נועמ וכל נתיבו תיה שלומ". הרמב"מ הבינ שדינ 'דרכי שלומ' אינו אילוצ, אלא ערכ שהתורה מנחי לה. יש חובה מו רית לדאוג לרווח תמ של הנוכרימ, כמו החיוב לדאוג לרווחתמ של בני עמ ישראל. אמנמ אי אפשר להכחיש שהדאגה לבני העמ מקבלת מקומ משמעותי יותר וחד משמעי בתורה, כמו שראינו בפ וקימ שהבאנו לעיל המדגישימ את החיוב כלפי 'אחיכ'. אכ למעשה אלו דינימ מאוד קונקרטיימ שבהמ התו רה דורשת אמת מידה מו רית גבוהה במיוחד, כמו אי ור ריבית, אולמ החיוב הב י י של דאגה לחלש ולנז קק מוטל גמ כלפי בני עמימ אחרימ. אמנמ מתוכ דברימ אלו אי אפשר להוציא אמירה ברורה בעניינ הפלי טימ, אכ אפשר לראות בהמ קריאת כיוונ לגבי האמפתיה שראויה להיות כלפי כל אדמ, יהודי ושאינו יהודי. בהמשכ נע וק במקורות שנוגעימ באופנ ישיר יותר ל וגיית הפליטימ. • מגורי נוכרים בארץ ישראל ראינו בפרק הקודמ את ההתייח ות הכללית שראויה להיות כלפי מי שאינמ יהודימ, אבל בנוגע לנוכ רימ שגרימ בארצ ישראל יש בירור נו פ שעלינו לעשות. בתורה ישנמ פ וקימ ששוללימ לגמרי קיומ של נוכרימ בארצ ישראל ומנגד פ וקימ שמהמ משמע שישנה אפשרות לקיומ יש חמלה טבעית כלפי המהגרים: רבים מהם באמת בורחים מפני סכנת מוות, וגם אלו שלא - היו במצוקה גדולה. מנגד, הם מעמיסים על המדינות הקולטות ופוגעים בביטחון האישי ובתרבות המקומית