שביעי

15.09.21 | ערב יום הכיפורים תשפ"ב | 456 גיליון שביעי | 42 נוכרימ שמכונימ 'גר תושב', כלומר גר לעניינ ישיבת הארצ בלבד. חז"ל ביארו, שאינ אי ור גורפ על ישיבת נוכרימ בארצ ישראל, אלא שישיבה זו מוגבלת בתנאימ מ וימימ, ורק מי שעומד בהמ נחשב 'גר תושב' ורשאי לגור בארצ ישראל. התנאימ בברייתא חולקימ מהמ התנאימ, ולהלכה פ ק הרמב"מ כשיטה ה וברת שהוא צריכ לשמור את שבע מצוות בני נח. על פי האמור - האמ עלינו לבדוק פליטימ, או תושבימ זרימ בכלל, אמ המ שומרימ שבע מצוות בני נח? פו קימ רבימ בדורנו ע קו בשאלה זו, ונטו לומר שאנחנו רשאימ לאפ שר מגורימ בארצ ישראל גמ לנוכרימ שאינמ מכירימ במצוות אלו, ובתנאי שהמ מתנהגימ באופנ תרבותי לפי מנהגי המקומ. המקור להבנה זו נעוצ בדברי המאירי. המאירי, בפירושו 'בית הבחירה', מחלק בינ העמימ שהיו בעת העתיקה, שמעשיהמ היו ברבריימ ולא מו ריימ, לבינ העמימ בזמנו שהמ 'גדורימ בדרכי הדת'. בדרכ זו הלכו הפו קימ הנ"ל, והורו שאינ להבדיל בינ יהודי לנו כרי במתנ זכויות אזרחיות. ככ למשל אפשר לראות את דברי הרב קוק: "העיקר הוא כדעת המאירי, שכל העמימ שהמ גדורימ בנימו ימ הגו נימ בינ אדמ לחברו, המ כבר נחשבימ לגרימ תושבימ בכל חיובי האדמ". על פי הדברימ האלו, אמנמ אינ צורכ לוודא שהזרימ שמעוניינימ לגור במדינה שומרימ את מצוות בני נח, אכ יש להתנות את שהותמ במדינה בככ שיקבלו עליהמ דרכי התנהגות נאותימ ומו ריימ. בהתחשב בככ, כאשר ישנה התנהגות חוזרת ונשנית של הפרות בוטות של החוק, וביזוי ערכימ המקודשימ לתושבי המדינה, מתבקש שהמדינה תרחיק את אותמ אנשימ, ואפ תמנע מראש הגעתמ של אנשימ שצפויימ להתנהג בדרכ זו. יש להעיר, שע קנו פה בגדרי גר תושב למרות שדינ גר תושב קיימ רק בזמנ שהיובל נוהג, ולכנ בימינו לכאורה כל הדינימ האלו לא שייכימ. אבל מטרתנו אינה לבדוק מה ההלכה אומרת על מקרה מ וימ, אלא לקבל מתוכ דיני התורה את הכיוונ המו רי שנוכל ללכת לאורו, בהתאמ למה שהמציאות מאפשרת. • הענקת מקלט לפליטים מעבר ליח הכללי כלפי נוכרימ, בתורה יש ציווי מיוחד ביח למבקשי מקלט. ב פר דברימ נכתב ככ: "לא ת גיר עבד אל אדוניו אשר ימלט אליכ מעמ אדוניו. עמכ ישב בקרבכ במקומ אשר יבחר באחד שעריכ בטוב לו, לא תוננו". הפרשנות הפשוטה של הפ וקימ היא שיש לתת מקלט לעבד שבורח מאדונו, אחרי שכנראה העביד אותו קשה מדי והתעלל בו. מזה אפשר לה יק בקלות הוראה דומה ביח לפ ליטימ שברחו ממשטר עריצ, שאנחנו מצווימ לתת להמ מקלט ואפ לאפשר להמ לקבל את תנאי החיימ הכי טו בימ. אלא שחז"ל פירשו את המצווה הזו באופנ מצומצמ מאוד, בתור אי ור למכור עבד כנעני לרשות נוכרי או לחוצ לארצ, מפני שעל ידי זה העבד לא יוכל לקיימ את המצוות שהוא מחויב בהנ. וככ לשונ ה פרי: "לא ת גיר עבד אל אדוניו - מיכנ אמרו המוכר עבדו לגוימ או לחוצה לארצ יצא בנ חורימ". גמ הגמרא בגי טינ פירשה את המצווה הזאת כדברי ה פרי, ביח למכירת עבד לנוכרי או לחו"ל, וככ גמ הובאה להלכה ברמב"מ ובשולחנ ערוכ. השאלה שמתעוררת היא, איזה מקומ יש להבנת פשט הפ וקימ: האמ אנחנו יכולימ ללמוד מהמ רק את הדינ שאותו דרשו חז"ל, או שבכל זאת 'אינ מקרא יוצא מידי פשוטו', ואפשר ללמוד גמ מפשטמ של פ ו קימ דינימ הנוגעימ להענקת מקלט לפליטימ? בפער הזה, שבינ פשט הפ וקימ לדרשות חז"ל, התקשה כבר המלבי"מ בפירושו לתורה. ותירוצו הוא, שבא מת פשט הפ וקימ הוא העיקר, ודר שות חז"ל הנ רק באופנ של א מכתא. וככ לשונו: "אבל כבר כתבנו שבכל מקומ שלא אמר ה פרי 'מלמד' או 'הכתוב מדבר' אלא 'מכאנ אמרו' הוא א מכתא, ופירושו דחכמימ מכו לעשות התקנה הזאת מהכתוב הזה". כמו כנ, אמ נבחנ את ביאור טעמי המצווה בדברי הראשונימ והאחרונימ, נראה שאכנ יש מקומ גדול להבנת על התושבים הזרים מוטלת חובה להתנהג באופן מוסרי ובהתאם לתרבות המקומית, ואם אינם מתנהגים כך, ניתן להוציאם מהמדינה. אין לתת להם זכות הצבעה לפני שהוכיחו את נאמנותם פליטים בתל אביב 90 צילום: פלאש