שביעי

15.09.21 | ערב יום הכיפורים תשפ"ב | 456 גיליון שביעי | 44 המצווה לפי פשטמ של פ וקימ. ככ תיאר הרמב"מ במורה נבוכימ את מצווה זו: "והוא שנתנהג בזאת המי דה הנכבדת, והוא שנעזור מי שייעזר בנו ונשמרהו ולא נ גירהו ביד מי שברח מלפניו". וכנ בתקופה מאוחרת יותר, רבי משה דוד וואלי כתב בפירושו על התורה, שיכולה להיות מחשבה שראוי להחזיר עבד שברח מאדוניו, וזה המעשה המו רי והנכונ. ולכנ "קפצה התורה ב מוכ לא ור את זה, שאינו אלא אכזריות גדול יותר מא כזריות אדוניו, לפי שמו רו להריגה בלי פק כמו שעושימ לכל הבורחימ, ורחמיו על כל מעשיו כתיב". ממקורות אלו נראה באופנ חד משמעי, שאכנ יש מקומ לפירוש הפ וקימ על פי הפשט, ונלמדת מכאנ החובה לעזור למי שמבקש ממנו יוע ומפלט. אמ כנ נוכל ללמוד מדינ זה, שמוטלת חובה על המדינה ל ייע ול קלוט בתוכה פליטימ שמגיעימ מא זורי מלחמה. • התנאים לקבלת פליטים אחרי שה קנו שאפשר ללמוד מפ שטי הפ וקימ את המצווה לתת מקלט לפליטימ, נוכל ללמוד מפ וקימ אלו גמ את פרטי הדינימ שנוגעימ לק ליטה של פליטימ אלו. אמנמ חז"ל למדו מכאנ את דיני גר תושב באופנ כללי, אכ המ שייכימ גמ לפליטימ, ואדרבה - בפשט הפ וקימ מדובר בדיני פליטימ. וככ לשונ ה פרי שמ: "עמכ ישב, ולא בעיר עצמו. בקרבכ, ולא ב פר. במקומ אשר יבחר, במקומ שפרנ תו יוצאה. באחד שעריכ, בשעריכ ולא בירושלמ כשהוא אומר באחד שעריכ שלא יהא גולה מעיר לעיר. בטוב לו, מנוה הרע לנוה היפה. לא תוננו, זו הונית דברימ". הוראות ה פרי מתחלקות לשניימ: אלו שמצוות על טובת הפליט, ואלו שמצוות להגביל אותו. נתחיל לעיינ ב וג הראשונ - 'במקומ שפרנ תו יוצאה', 'שלא יהא גולה מעיר לעיר', 'מנווה היפה לנווה הרעה', 'לא תוננו אפילו בדברימ'. התורה מצווה לאפ שר לפליט תנאי חיימ נוחימ וזכויות שוות, ושוללת את המחשבה שאפ שר להפלות אותו לרעה, ואפילו לא לצער אותו בדיבור מזלזל או מבזה. ומככ יוצאות ההוראות לאפשר לו לבחור את מקומ המגורימ המועדפ עליו, ולא להכריח אותו לשנות את מקומ המגורימ מידי פעמ כדי שלא ישתקע. מנ הצד השני ישננ הגבלות שנו געות למקומ המגורימ - 'לא בעיר עצמו', 'לא ב פר'. משמעות הדבר היא שההוראה שזיכתה את הפליט לבחור את מקומ המגורימ, מוגבלת בככ שלא תהיה לו השפעה לרעה על ביטחונ המדינה. הגבלה ראשונה היא שלא לאפשר עיר נפרדת שבה גרימ רק פליטימ. ככ פירש המלבי"מ את המילימ 'ולא בעיר עצמו' - ולא בעיר בפני עצמו, וביאר שה יבה להוראה הזו היא החשש שדבר כזה יאפשר מרד או שיתופ פעולה עמ האויב. הגבלה שניה היא שלא יגור ב מוכ ל פר, לגבול, וזה גמ כנ נובע מאותו חשש של יוע לאויב. החשש הוא שמדובר באנשימ זרימ, שההזדהות הטבעית שלהמ היא לא דווקא עמ המדינה המארחת, ולכנ יש לחשוש שהמ ית פתו לשיתופ פעולה עמ האויב. אמ כנ, הלימוד מכאנ לענייננו הוא כפול. למדנו שאינ לגיטימציה לה חשיב את הפליט כאזרח וג ב' רק מפני שהוא פליט, ומככ יוצא שצ ריכ לתת לו את מלא הזכויות האז רחיות בשביל רווחתו האישית. ומצד שני התורה מכירה בככ שאי אפשר להתעלמ מזרותו של הפליט. הפליט לא מזדהה עמ המדינה, ויש לחשוש שנאמנותו ניתנת לעמימ אחרימ ואפ לאויבי המדינה, או לפחות יש חשש שהוא יתפתה בקלות לפעול לטובתו האישית על חשבונ טובת המדינה. על ב י הבנה זו, יש לגיטימציה להגביל את הפליט בדברימ הנוגעימ לביטחונ המדינה ואזרחיה. לעיקרונ העולה מדברי ה פרי, לפיו יש לוודא שהפליט לא י כנ את ביטחונ המדינה, יש לדעתי השלכות נו פות בימינו - כגונ שלילת זכות ההצבעה ואי ור על עי וק בתפקי דימ רגישימ לביטחונ המדינה. הטלת אי ור על עי וק בתפקידימ רגישימ זה צעד מתבקש, אבל נראה שגמ שלילת זכות ההצבעה היא דבר נצרכ, במ גרת מה שמכונה 'דמוקרטיה מתגוננת'. שיטת שלטונ שמבו ת על שלטונ הרוב, יוצאת מנקודת הנחה שהמצביעימ מעוניינימ בטובת המדינה, וזה מה שינחה אותמ בבואמ לבחור הנהגה. אבל כשמדובר בפליט זר, שיש לפקפק ב ולידריות ובפט ריוטיות שלו, יש לחשוש שינצל כח זה לרעה. הגבלה נו פת ישנה בדברי חז"ל ביח לקיומה של אוכלו יית נוכ רימ בארצ ישראל, והיא 'שלא יעשו שכונה'. במ כת עבודה זרה, ב וגיה העו קת בהשכרה ומכירה של בתימ בא"י לנוכרימ, אומר רב יו פ שכל ההיתרימ לישיבת נוכרימ בארצ מו תנימ בככ 'שלא יעשו שכונה'. כלו מר, גמ במקרימ שאנחנו מקבלימ לתוכנו אוכלו ייה של אינמ יהודימ, יש לשמור על המרחב הציבורי יהודי, ולשמ ככ או רימ על יצירה של אזו רימ שלמימ שבהמ גרימ נוכרימ. הרמב"מ הביא שיטה זו להלכה, ואמ כנ גמ דבר זה צריכ לבוא בח שבונ, והממשלה צריכה לקבוע מדי ניות שתמנע מצבימ כאלו. • הפגיעה באזרחים המקומיים אמנמ מעל כל הדיונימ האלו, עו מדת השאלה - מה היח בינ הרצונ לקלוט פליטימ ולהציל אותמ מ כנה, לבינ הפגיעה הבלתי נמנעת ברווחת תושבי המדינה? הרי ב ופו של דבר, כל השקעה של המדינה בקליטת פליטימ תבוא על חשבונ השקעה אפ שרית באזרחימ המקומיימ. עד כמה השיקול הזה צריכ לבוא בחשבונ? בהלכות צדקה ישנה התייח ות ל דרי עדיפויות מעינ אלו, והקבי עה היא ברורה: 'עניי עירכ קודמימ' לדעת פוסקים חשובים בדורנו, גם נוכרי שמתנהג באופן מוסרי ותרבותי כמקובל במדינה הוא בכלל 'גר תושב' ויכול לגור בארץ ישראל, ובתנאי שלא יפגע בצביון היהודי של המרחב הציבורי