שביעי

15.09.21 | ערב יום הכיפורים תשפ"ב | 456 גיליון שביעי | 46 - אדמ מצווה לדאוג קודמ לקרובו ואחר ככ לרחוק יותר. ומ תבר לומר, שכשמ שציוותה זאת התורה לגבי קרוב משפחה או בנ העיר, ככ עלינו להעדיפ גמ את בנ אותו לאומ, שעליו התורה אמרה "וחי אחיכ עימכ". עמ זאת, אינ המשמעות שאפשר להתעלמ לחלוטינ מהקבוצות שאיננ בעדיפות גבוהה. המילה 'קודמ' מל מדת על מתנ עדיפות כאשר יש צורכ להכריע בינ שני אנשימ בתנאימ שווימ. אולמ, כפי שנוכיח להלנ, יש מקרימ שבהמ לא מתחשבימ ברמת הקרבה. אמ יש אדמ שנמצא ב כנת מוות, נעדיפ לעזור לו מאשר לשפר את רמת החיימ של אדמ אחר, אפ על פי שהאחרונ קרוב יותר. ה תייגות זו נזכרה במפורש ב פרי ההלכה, כמו שאפשר לראות בדברי 'ערוכ השולחנ': "דבוודאי כל בעל בית או עשיר הנותנ צדקה מחויב ליתנ חלק לעניימ הרחוקימ, אלא דלקרוביו יתנ יותר מלשאינו קרוביו, וכנ כולמ כמדרגה זו". דרי העדיפות במתנ צדקה הנ לא קביעה שרירותית, אלא מגלמות אמירה מו רית. בקרב אדמ עמ מו ר ישר, צריכה להיות הדאגה לקרוביו קודמת לדאגה לר חוקימ. אלא שהמו ר לא מחייב הת עלמות ממצוקה של הרחוקימ, ולכנ יש לשקול כל מקרה באופנ שהקרו בימ יקבלו עדיפות, אכ הרחוקימ לא יישכחו לחלוטינ. בהתאמ לככ, כאשר המדינה מעו ניינת ל פק הגנה לפליטימ, היא צריכה לשקול את המצוקה של אותמ פליטימ מול המחיר שישלמו על ככ האזרחימ. וודאי ש כנת המוות שמאיימת על הפליטימ גוברת על הרווחה של תושבי המדינה, אבל לא באופנ מוחלט. גמ למחיר שהתוש בימ יצטרכו לשלמ יש גבול, ולכנ יש צורכ להגביל את כמות הפליטימ שהמדינה יכולה לקבל מבחינה כלכ לית, בנו פ לשיקולימ שכבר הזכרנו ביח לצביונ המרחב הציבורי ולביט חונ הציבור. • סיכום כפי האמור לעיל, המ קנות איננ בהכרח תואמות למ קנה ההלכתית, מכיוונ שישנמ מעכבימ במציאות שלא מאפשרימ לפעול כפי ההלכה כלשונה, ומפני שישנמ דינימ שלא שייכימ במציאות ימינו )כדיני גר תושב למשל(. ההוראות שלהלנ גו בשו על ב י הבנתי את תוכנ ההל כה, ונאמנות לכיוונ המו רי שנלמד מההלכות כמבואר בפרקימ הקודמימ. א. התורה מחייבת לתת יוע ועזרה גמ לנזקקימ שאינמ יהודימ. ב. לדעת פו קימ חשובימ בדור נו, גמ נוכרי שמתנהג באופנ מו רי ותרבותי כמקובל במדינה הוא בכלל 'גר תושב' ויכול לגור בארצ ישראל, ובתנאי שלא יפגע בצביונ היהודי של המרחב הציבורי. מעיקרונ זה אפשר ללמוד גמ לגבי שאר מדינות העולמ, מה המ התנאימ הראויימ לקבלת תו מהמקורות נראה באופן חד משמעי, שיש מקום לפירוש הפסוקים על פי הפשט, ונלמדת החובה לעזור למי שמבקש ממנו סיוע ומפלט. על המדינה לסייע ולקלוט בתוכה פליטים מאזורי מלחמה שבימ זרימ. ג. יש חובה מו רית מיוחדת ל ייע לפליטימ שבורחימ ממוות או מהתע מרות, אכ יש להגביל את קבלת הפ ליטימ לכמות שאותה המדינה יכולה לקלוט, בלי שתהיה פגיעה משמעו תית ברווחת התושבימ. ד. יש זכות למדינה להגביל את התושבימ הזרימ )הפליטימ ושאינמ פליטימ( בדברימ הנוגעימ לביטחונ המדינה. לאור זאת, מ תבר שאפ שר למנוע מהמ זכות הצבעה, אמ יש חשש שהמ לא שמימ לנגד עיניהמ את טובת המדינה. בעקבות ככ, למעשה: בעניינ מה גרי עבודה, שאינמ בורחימ מפני כנה, המדינה רשאית לאשר כני ה של מ פר מצומצמ של אנשימ, שיועיל לשוק העבודה ושלא יפגע בתע וקה של התושבימ, איכ אינ כל חובה בככ. לעומת זאת, ביח לפלי טימ יש מקומ לקלוט מ פר רב ככל הניתנ של פליטימ, אכ רק בכמות שהמדינה תוכל ל פק את צורכיהמ בלי לפגוע בצרכימ חיוניימ של התו שבימ. ובכל מקרה, על התושבימ הזרימ מוטלת חובה להתנהג באופנ מו רי ובהתאמ לתרבות המקומית, ובאמ המ אינמ מתנהגימ ככ, ניתנ להוציאמ מהמדינה. בנו פ, אינ לתת להמ זכות הצבעה לפני שהוכיחו את נאמנותמ, ויש להגביל את המקומות שבהמ מותר להמ להתיישב, הנ משיקולי ביטחונ, הנ משיקולימ של מניעת פשיעה, והנ משיקולימ של יצירת צביונ יהודי במרחב הציבורי. • • • פליטים לבנוניים עם חיילי צה"ל, לאחר הנסיגה 2000- ב 90 צילום: פלאש