שביעי

15.09.21 | ערב יום הכיפורים תשפ"ב | 456 גיליון שביעי | 8 ע ל הדת הישראלית נכת בו לאורכ השנימ משפטימ קשימ ונוקבימ. אחד הקיצו ניימ שבהמ הוא מאמר שנכ תב לפני כמאה שנה בו מתוארת הדת היהודית ככזו שהפכה "לזועה ופלצות, למו ר של מבקשי מוות הדבקימ בק ברימ בצורה של חשכ וקדרות נפש". הדברימ הללו, על אותה "דת יש ראלית", לא נכתבו על ידי שונא ישראל. אפ לא על ידי אדמ המתנגד לתורת משה. למעשה, המשפט הנ"ל נכתב בידי הרב קוק. באותו מאמר, מ ביר הרב קוק, שהיהדות אינה דת: יהדות, היא לא אחת שרק מצווה את האדמ ללכת לבית הכנ ת או ליטול ידיימ ל ירוגינ לאחר השינה. היהדות היא דרכ חיימ. היא צריכה ללוות את האדמ בכל רגע ורגע, בכל פעולה ופעולה. היא מכ תיבה לאדמ כיצד לחיות חיי מעשה על פי ההדרכה האלוקית. הדבר נכונ בחיי היחיד, אכ נכונ עוד יותר בחיי האומה. הקב"ה הגדיר את תפקידו של עמ ישראל: "וְאֶצָּרְכָ וְאֶתֶּנְכָ לִבְרִית עָמ לְאוֹר גּוֹיִמ". ה יבה בגינה בחר בישראל, שנתנ להמ תורה ומצוות, היא על מנת שיוכלו להאיר את העו למ. לחיות על פי דרכו ולהראות לעולמ כולו שניתנ לחיות תחת הנהגת ה'. לפיככ נראה כמעט מיותר לציינ, שהשלב הראשונ, בדרכ להשגת מטרה זו, הוא שיחיה עמ ישראל ככ בעצמו. על מנת למלא את מטרתו מחויב עמ ישראל להיות אחד החי חיימ אותמ ירצו הגויימ ליישמ, חיימ המתנהלימ תחת המו ר העליונ ביותר, כזה, שכל לאומ ולאומ ישאפ אליו. או אז יתקיימ: "וְהָלְכוּ עַמִּימ רַבִּימ וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעַלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֶלֹהֵי יַעַקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו". אולמ בכדי להגיע למציאות זו, יש צורכ בשינוי. המדינה אינה יכולה לה משיכ להתנהל על פי חוקימ שנקבעו בידי אדמ, התנהלות כזאת "זכתה" לשמ: "מו ר של מבקשי מוות", ולא תמ, המו ר האנושי על אפ יתרונותיו הרבימ, לוקה בח ר. לא צריכ להר חיק לכת בהי טוריה כדי לראות את התמורות שחלו במו ר, עד כמה מו ר העבר, נחשב בהווה לעוולה נוראית. אחת הדוגמאות, שממחישה את המו ר המשתנה, היא יפור ירידת אברהמ ושרה לגרר. ב יפור המוכר מבקש אב רהמ משרה שתאמר שהיא אחותו. הוא אפ מנמק ומ ביר שאמ ייוודע שהיא אשתו, יהרגו אותו בשביל שיוכלו לקחתה. מבינ השורות של ה יפור אנו מתוודעימ לצו המו רי של אותה תקופה. במלכות גרר העתיקה העדיפו לרצוח ולא לעבור על אי ור משכב עמ אשת איש. אור לגויים לכנ קיבלה האומה הצריכה להוביל את העולמ, פר חוקימ. קיבלה את המו ר האלוקי, אשר לא משתנה לעולמ ומוביל למציאות בה יתרשמו הגויימ כולמ ויאמרו: "רַק עַמ חָכָמ וְנָבוֹנ הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה... וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אַשֶר לוֹ חֻקִּימ וּמִשְפָּטִימ צַדִּיקִמ כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת". אכ לצורכ הגעה אל מקומ זה, צריכה מדינת ישראל ליי ד את יהודה אליצור הפרדת מוסר ומדינה לא צריך להרחיק לכת בהיסטוריה כדי לראות את התמורות שחלו במוסר, עד כמה מוסר העבר, נחשב בהווה לעוולה נוראית מערכת המשפט על אותמ "חוקימ ומשפטימ צדיקימ". רק ככ יתרשמו הגויימ. יזנחו את חוקיהמ שנכשלימ במבחני הזמנ, וישתוקקו לאותמ חו קימ המשליטימ את המו ר ללא רבב. והיומ כבר ברור לכל המתמצא במשנת הציונות הדתית, שבכדי לע מוד במשימת "אור לגויימ", צריכ עמ ישראל לשכונ בארצו, כי רק ככ יראו הגויימ שגמ מדינה יכולה להתנהל על פי חוקי ה'. אכ ככ גמ צריכ להיות ברור שרק עמ המתנהל על פי המו ר האלוקי, על פי המשפט העברי העתיק, יגרומ לעמימ לה תכל ולשאול: "כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אַשֶר לוֹ אֶלֹהִימ קְרֹבִימ אֵלָיו". ככ תחזור אותה "דת ישראלית" למ רומ גדלותה, לא עוד "מו ר של מב קשי מוות", אלא לדת ממנה מבקשימ: "וְיוֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו". • • • 90 צילום: יעקב נעומי, פלאש