שביעי

6 03.12.21 | כ"ט בכסלו תשפ"ב | 465 גיליון שביעי שר ו ן ר ו ט ר sharonroter@gmail.com ……… בשבוע שעבר גרר הטור שכתבתי המונ תגובות בפרטי, אולי הכי הרבה מאי פעמ. "כמה נכונ. כמה אמיצ" "תודה על שאת לא מתפשרת", "תודה שאת חותרת נגד הזרמ ונותנת כוחות והשלמה להבנה שהדרכ שאנו חיימ בה היא אכנ אמת"; "כתבת את רחשי לבי", "אני מזדהה מאוד עמ דברייכ. לפעמימ כשמקשיבימ לתקשורת יש לי הרגשה שנותרתי הפריטמיטיבי האחרונ", ועוד תגובות ומכתבימ ב גנונ הזה. למי שלא קרא )חוצפה, אבל נדונ אתכמ לכפ זכות שנגמרו העותקימ בבית הכנ ת( או ששכח )אינ יכוי, אבל נגיד(, הטור נכתב על "שמרנות", או יותר נכונ על הרצונ להיות ליברלית ואשת העו למ הגדול, אבל על חו ר היכולות שלי כיהודיה שומרת מצוות לפרגנ למי שבו חר להתכחש לאבני הי וד של היהדות. יש להו יפ ולומר שההלכה יכו לה להיות גמישה מאוד. ולעיתימ, בהתייעצות עמ רב ניתנ לקבל היתר שהוא ממש נגד ההלכה של הכלל. דו גמא לגמישותה של ההלכה היא העו בדה שהקדוש ברוכ הוא קובע אותה על פי רוב. פעמימ שהמנהג חזק יותר מהלכה מכיוונ שהוא התקבע עמ הש נימ והרוב מתייח ימ אליו בכובד ראש אפ יותר מההלכה עצמה, או אז מצ טרפ לרוב ודנ על פיו גמ אמ זו לא הקביעה האמיתית שלו. ביקש ממני מישהו בפייסבוק לשתפ את הטור ברשתות ועניתי לו שאני מעדיפה שלא. "אז 'יאנפרנדו' אותכ כמה אנשימ. מ פיק להתנחמד", הוא דרש, ואני התעקשתי. כי באמת אני לא כזאת אמיצה, ומה שאני כותבת פה, נשאר פה, ומיועד לרוב לעיניכמ בלבד. אמ הייתי כותבת את הטור הזה לאחיי החילונימ יכול להיות שהמ ר היה נשאר אותו הדבר אבל הוא היה נכתב אחרת לגמרי והדוגמאות בו היו שונות. במק רה הזה אני לא רק חוששת לאבד חב רימ במרחב הוירטואלי אני חוששת עוד יותר לאבד חברות אמיתיות מהחיימ, ובעיקר בני משפחה. אינ לי עניינ לה טיח בהמ את האמת שלי ולגרומ לפילוג ולכע , מה גמ שב תר ליבמ המ ממש יודעימ שאני לא מפרגנת להמ ולעיתימ גמ מציינימ זאת בקבוצת הוואט אפ המשפחתית: "תראו איזה קעקוע מג ניב עשיתי... חוצ משרונ, מה אתנ אומ רות?"; והתגובה הבאה: "במילא שבת. היא לא רואה". המורכבות הזאת היא חלק בלתי נפרד מחייו של חוזר בתשובה. אכ מ תבר שהיא גמ חלק בלתי נפרד מדתי-מבית שחשופ לעולמ החילוני, לעולמ התקשו רת למ כימ ולרשתות ונקרע בינ הרצונ להיות נחמד, מכיל ומתקדמ לבינ הרצונ להישאר נאמנ לאמת ולדרכ ה'. אנחנו כבר עמוק לתוכ חנוכה, ובכל שנה אני מזכירה פה שמבחינתי תרבות יוונ היא תרבות המערב: ההישגיות, הר צונ להצליח ולגבור על האחר בתחרות )בריאליטי, במערכת החינוכ או בחיימ עצממ מול קולגות וחברימ(. התרבות הזו שינקה מעבודה זרה, האדרת היופי מלחמת העצמאות נגד היווניות מבחינתי תרבות יוון היא תרבות המערב: כולנו חיים את זה ביומיום שלנו בכל כך הרבה אספקטים. כולנו נשבים ונשאבים לתוך היווניות לעיתים קרובות ללא הבחנה והגופ והרצונ לשליטה על כל בני האדמ בעולמ. כולנו חיימ את זה ביומיומ שלנו בכל ככ הרבה א פקטימ. כולנו נשבימ ונשאבימ לתוכ היווניות לעיתימ קרובות ללא הבחנה. הקטע האהוב עליי בא יפות ההורימ של הת"ת של הבנימ שלי במו ד שהוא "מוכר שאינו רשמי" זה להזכיר להמ את העצמאות שלהמ ואת יכולת הבחי רה לא להיגרר אחרי ה"צריכ" ולעשות את מה שכולמ עושימ. "צריכ לה פיק" את החומר, "לעמוד" במיצבימ או "ל פק" את הרצונ של ההורימ והמפ קחימ ו"לגמור" את ה פרימ והחוברות. נכונ, זה חשוב, אבל לפעמימ יותר חשוב זה לעצור לרגע ולהרגיש שהילד הטמיע בנשמה שלו את הקודש באהבה. אפשר גמ וגמ, ואמ משהו לא תמיד צריכ לעלות על משהו - זה תמיד יהיה • הקודש על החול. shutterstock איור: