שביעי

17.12.21 | י"ג בטבת תשפ"ב | 467 גיליון שביעי | 6 שר ו ן ר ו ט ר sharonroter@gmail.com ……… בעלי מכוונ ״בשנים האחרונות את השעונ המעורר לארבע בבוקר כי הוא רוצה ללמוד תורה, ואני, שיש לי שינה מאוד קלה, מתעוררת מהרטט ולא מצליחה לחזור לישונ. ככה יוצא שעד השעה שש וחצי, שבה אנשימ נורמליימ מתעוררימ, אני כבר אחרי נקיונות ובי שולימֿ", ככ נפתחה לאחרונה השיחה עמ חברתי. בת כול. "אתמול התחננתי בפניו שיפ יק. החברות שלי ממש מרחמות עלי שהוא מתחזק. אני בטוחה שאמ אני אעשה שאלת רב יפ קו לו נגד הלימוד ובעד שלומ הבית. מה, לא? למה את שותקת ככה ורק מחייכת?", היא תהתה בפליאה כש יימה לשפוכ את לבה. האמת שלא הבנתי מה הבעיה. "לא הבנת מה הבעיה? אנחנו הולכימ לי שונ כל יומ בתשע. זה נורמלי? אפילו הגדולימ בבית יודעימ שהמ נכנ ימ לחדרימ ושיש הדממה. זה חיימ זה? למה את מחייכת". פה היא כבר התחי לה להתעצבנ עליי ואני ני יתי להשיב: "הלוואי שהיינו הולכימ לישונ בתשע וקמימ בארבע ללמוד תורה ולעבודות הבית. ככה צריכ לחיות. זו בריאות הנפש בעיני". "זה לא מה שרציתי כשהתחתנתי", היא פ קה. "הבחור שחתמתי עליו היה יוצא יחידת קרבית, פורטיבי ועמ פנימ של ילד, והיומ יש לי אברכ שלומד תורה עמ זקנ"; אז מה את מעדיפה?, החזרתי לה. "שישב עמ החבר'ה ויראה משחק כדורגל עמ בירות וגרעינימ? שיעביר את הזמנ עד שלוש בבוקר בנטפליק ?". "זה לא זה או זה!", קבעה. "זה כנ", התעקשתי. "זה או קודש או חול. ותאמיני לי שעדיפ חיימ של קודש על החול. הייתי שמ. זה ח ר תכלית ולרוב לא נגמר בטוב". שאלה. "ני ״מה זאת אומרת?״, שואימ שמתפרקימ בקלות, חו ר נא מנות, תחושה שהאהבה כבתה. תראי, לכולנו יש דמיונות על הבנ זוג שהוא אמור להיות ככה או ככה. כולנו רוצימ להישאר צעירימ ואטרקטיביימ אבל אנ חנו משתנימ כל יומ. ב ופ 'הכל בראש' ואת יכולה להחליט שזה דווקא מגניב שהוא בחר להשתנות. אמ מודדימ את זה מול זה - הבעל שלכ נמצא במקומ הכי טוב בשבילו ובשבילכ". בעיני, לימוד תורה זה הטופ בעולמ הזה. כלומר, אמ אתה רוצה להתק דמ לאנשהו, להישאר שפוי, שיהיו לכ מידות טובות, להיות מענטש - אז שב תלמד תורה. נכונ, המשוואה הזאת לא תמיד נכונה. לא כל לומדי התורה זוכימ להתיישר, אבל זה בהחלט מעלה את ה יכויימ, במיוחד אמ אתה באמת רוצה את זה. זה קטע ממש מגניב בעיני שגמ דתיימ מבית יכולימ לחזור בתשובה. יש ממש תופעה של כאלו שהתחזקו ואפילו עברו צד והתחרדו. אני שמה לב שמשבר גיל הארבעימ אצל דתיימ הוא ממש דבר חיובי לרוב. יש לי חברה שהייתה בע קי התקשורת ועזבה הכל בשביל להיות עובדת וציאלית, ועוד אחת שעזבה 40- הזדמנות גיל ה אני שמה לב שמשבר גיל הארבעים אצל דתיים הוא ממש דבר חיובי לרוב. הנה ההוא שעזב עבודה מצליחה במשרד והפך להיות אברך הכל והפכה להיות מדריכת טיולימ, והנה ההוא שעזב עבודה מצליחה במשרד והפכ להיות אברכ. לי תמיד נראה שמ שבר גיל הארבעימ זה לעזוב הכל ולנ וע להודו או להיכנ לאח הגדול. אפ אחד מהמ עוד לא קרה לי. תודה לאל. כשביקרתי את חברתי ובעלה המתחזק שמתי לב לשינוי הזה. האורות בעיניימ וההתלהבות בקול הרגישה לי מוכרת, כאילו הוא משלנו, מתלהבימ ומתחזקימ מדיבורי אמונה והשגחה פרטית. המצחיק הוא שישבנו מרותקימ בעוד משפחתו היו משועממימ עד מפודחימ. זה הזכיר לי את ההתמודדות שלנו מול המשפחות שלנו כשעשינו את התהליכ שהיה דומה אבל שונה. כנראה שחזרה בתשובה אינה שמורה רק לאלו שלא שמרו מצוות, אלא גמ לכולנו, לכל שומרי המצוות אבל תמיד אפשר לקחת את זה עוד כמה • צעדימ קדימה. shutterstock איור: