שביעי

21 | 24.12.21 | כ' בטבת תשפ"ב | 468 גיליון שביעי ……… shut@shvii.co.il לת גובות: המדינה. כיום לא מתאים, וכל שבט וזרם צריך להצליח להאיר את הגוון המיוחד שלו, ולצד זה להרגיש שייך לסיפור הגדול. למודל הזה קראתי פעם: שיטת השקשוקה. כולם באותה מחבת, אבל כל מרכיב נותן מהטעם שלו לאחר ועדיין שומר על זהותו. מלחמת לבנון השנייה. זכיתי להיות בצוות שעשה במלחמה הזאת דברים שלא ייאמנו. יוני אסרף, זוג הברזל שלי קיבל את עיטור העוז, ומפקד הצוות שלי אלי קאהן צל"ש. ממליץ לקרוא על הסיפורים שלהם. מפרספקטיבה של הזמן נדמה לי שהמלחמה הזאת הצילה אותנו מאסון גדול יותר. עד אליה הייתה קונספציה שנגמרו המלחמות הפיזיות של פנים אל פנים. אחרי לבנון השנייה חזרו להבין שאנו מדינה שהמלחמה על פתחה בכל רגע. זה מה יש ולכן טוב שנהיה ערוכים. עיתון הארץ. מה הימין היה עושה בלעדיו? ברצינות. כי לפעמים נדמה שהימין שואב הנאה עצומה מלצטט אותו כדי ליצור את הסערה התורנית. חבר שהוציא ספר אמר לי פעם שהחלום שלו הוא לקבל על הספר שלו ביקורת ארסית מ"הארץ" כי אז מיד כל הימין ירוץ ויקנה את ספרו. בקיצור: לעתים יש שם דברים חכמים, וכשאין, אין צורך להפוך כל רבע ציטוט לסערה היומית. ארץ נהדרת. יש לנו אחת כזאת. באמת. דור המסכים. מהאתגרים הגדולים של דורנו. אבל לפני שרצים לקונן על הילדים המכורים, כדאי שנסתכל אל עצמנו. אנחנו המבוגרים לא פחות מכורים. פעם הייתי מכור למיץ ממותק וכשהטפתי לילדיי זה היה כצפצוף הזרזיר. רק כשהפסקתי, גם הילדים נגמלו. לימודי תנ"ך. היסוד של תורת ארץ ישראל. לא סתם עם החזרה לארץ חזרה גם ההתעניינות האדירה בתנ"ך. זכינו לחיות בדור שיש בו פירושים חדשים ונפלאים שצומחים ישר מתוך הכרת המציאות הארצישראלית. פעם הייתי מלמד במכינה כל מיני שיעורי זהות מתוסכבים. היום אני פשוט לומד עם הצעירים תנ"ך, כמעט כל יום, חילוניים ודתיים כאחד. זה היסוד. הציונות הדתית. החלוקה המרכזית בעיני היא לאו דווקא בין שמרנים לליברלים אלא בין 'המגזר' לאידיאולוגיה הציונית דתית שלא בהכרח 20- חופפים. ה'מגזר' החל להופיע רק ב השנים האחרונות, ויותר משהוא מוגדר על ידי אידאולוגיה הוא מוגדר על ידי סוציולוגיה - שכונות, יישובים, עיתונים, בדיחות ונורמות חברתיות מסוימות. לעומת זאת, האידיאולוגיה הציונית דתית יכולה להתקיים גם אצל אנשים שאינם רואים עצמן חלק מ'המגזר' ולהיפך, יש אנשים מ'המגזר' שבינם לבין האידיאולוגיה הציונית דתית אין הרבה. אגב, הפיצול, אם קיים, יסודו בדגש שזרמים בציונות הדתית שמים על כל אחד משלושת הדגלים: זרם אחד מדגיש את ארץ ישראל, השני את תורת ישראל והשלישי את עם ישראל. שכל אחד יענה לעצמו על השאלה איזה תת זרם הדגיש כל יסוד. אבן בתרמיל. כראש מכינה אני שואל את עצמי לעתים מה אני מבקש להיות עבור האנשים שאני זוכה ללמוד אתם ולהיפגש אתם. אני לא רוצה להיות מגדלור, לא רוצה להיות הדמות המעצבת הבלעדית ולא רוצה להיות מכונה לייצור ערכים. אז מה כן?אני מבקש להיות אבן בתרמיל שלהם. מודע לארעיות שלי בחיים שלהם. בשום אופן לא רוצה להיות האחד והיחיד שמעצב את עולמם. אם אני נקודת המשען המרכזית שלהם- מבחינתי נכשלתי בחינוך. יש להם עוד המון אבנים יפות לאסוף בעולם. אף פעם לא אהבתי את המשפט "זו השנה הכי משמעותית שהייתה לכם". הפוך גוטה. הלוואי והשנים הבאות יהיו משמעותיות פי אלף. הוריו, גבי ורונית, הכירו במחלקה ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת בר אילן, שבה סבו, הרב אליקים גצל אלינסון, היה ד"ר לתלמוד. חובב זוחלים ועקרבים. בנערותו גידל אותם ונעקץ בכוונה כדי להתחסן לארס עקרבים. את נטע, אשתו, פגש לראשונה בערבה. "שנינו היינו 101 בפונדק בדרך לשנת הי"ג באילת. היום אנחנו גרים ממש באזור". הלהקה האהובה: הביטלס ובפרט רינגו סטאר שמבחינתו הוא מהמתופפים הגרועים בתבל, "תיפופו המגושם הופך את שירי הביטלס למה שהם". אחרי השחרור חשב שיקים להקה. הקליט עשרות שירים מקוריים והוציא מעט מהם, רובם נכשלו. "הבנתי שזה לא תחום ההצטיינות שלי". הספר שקרא הכי הרבה פעמים בחיים הוא 'ספר משפחתי' של אפרים קישון. התמונה היחידה בסלון ביתו היא של המקום האהוב עליו בארץ: צרדה. עיר קדומה בנחלת אפרים שהייתה סלע ילדותו. הפרקים האהובים עליו בתנ"ך: הושע פרק ב', וקהלת פרק ט'. שונא לרוץ, אך אוהב ללכת עם משקלים. מצידו ללכת עם משקל כבד במשך ימים ארוכים. הממתק האהוב עליו הוא חטיף קוקוס ורוד. מרכז קיצוני: מרכז זו היכולת להצביע ימין או שמאל ועדיין לראות נקודות אמת בצד שייתכן ורחוק מהשקפתי ולקבל שגם לו יש דברי אמת דברים 10 שלא ידעתם על נתנאל אלינסון