שביעי

31.12.21 | כ"ז בטבת תשפ"ב | 469 גיליון שביעי | 30 א ני יושבת במרפ ת הקדמית של ביתי ומביטה אל הרחוב. כבר שנימ לא ישבתי ככ, בשלוות בינ ערביימ, אבל השקט שיש היומ בבית הריק מוציא אותי החוצה. כמה מכוניות חולפות בכביש תחתיי, מוזיקה רועמת בשפה שאימצתי עמ השנימ נשמעת מאחת מהנ. היא תמיד תהיה רק שפתי השנייה, גמ אמ לשוני כבר התאימה עצמה אליה. הלב מ רב להרפות משפת נעוריי, השפה שילדיי לעולמ כבר לא ילמדו. חבורת נערות צעירות עוברת מוכ לבית ממול, מלבושנ כמלבושי, ואני מזהה בהנ את נכדתי. היא מנופפת לי לשלומ וממהרת עמ חברותיה, אינני יודעת לאנ. אני נשענת לאחור ומביטה אל השמיימ האפורימ של אמצע החורפ, כמו מחכה שיא פו אותי אליהמ. אני יודעת שימיי פורימ, וזה גורמ לי להרהר בחיימ האלו, בעבר שלי, בבחירות שעיצבו את חיי ובמה שהוביל אותי אל המרפ ת הזאת. גדלתי בבית יהודי, עמ חיבור פשוט למ ורת אבל מובנ מאליו, היה לי טוב ב ביבה שלי ואפ פעמ לא חיפשתי מקומ אחר. עד שהוא הגיע. החיבור שלנו היה מיידי, ידעתי תוכ זמנ קצר שהוא האחד שלי, שאיש לא יפריד בנינו. חיזקנו את הקשר למרות הכל והחלטנו יחד לשימ את רעשי הרקע - ככ כינינו את המ שפחות והחברימ שלנו - במקומ שקט וצדדי. לא רצינו שיפריעו, לא רצינו שיערערו את ההחלטה שלנו… אולי גמ לא רצינו שיתנו לנו לראות את המצב אחרת. החתונה הגיעה מהר, ההורימ שלי התנגדו בתוקפ אבל ב ופ עמדו בשקט ובלעו רוק. הנחתי להמ להתבו בכע מ, אלה החיימ שלי, הבחירות שלי. ידעתי שלא אתנ להמ להרו את הקשר שלי עמ אהבת חיי רק בגלל הדעות הקדומות שלהמ, אינ קשר בינ לאומ לחיימ משותפימ של בני זוג. או ככ לפחות חשבתי. החיימ המשיכו, שנה רודפת שנה. עברתי לגור הרחק מהוריי, הרחק מבני עמי, הרחק הרחק מחיי הקו דמימ. החיימ התנהלו בפשטות, ניצוצות האהבה בנינו נעלמו די מהר אבל לקח לי זמנ להבינ איפה אני shutterstock איור: // נעמה פרל המרפסת תחרות החיבורים של ארגון להב"ה. המטרה שלנו בלהב"ה להקדים תרופה למכה, להגיע לנערות ולנשים לפני שהן מגיעות לכפר. לשם כך השקנו תחרות חיבורים, מאמרים, סיפורים הגמר!