שביעי

31 | 31.12.21 | כ"ז בטבת תשפ"ב | 469 גיליון שביעי נמצאת, ואז כבר היה מאוחר מדי. בכל כמה שנימ תפ תי את עצמי וני יתי להבינ איכ הגעתי למקומ שאני נמצאת בו. מדוע בחרתי את השמות האלו לילדיי, למה הענקתי להמ חינוכ כזה, למה אני לא מוכנה אפ פעמ להביט לאחור ואולי להעז להתגעגע?... לאנ נעלמה האהבה הגדולה שחשתי ומתי מילאה את מקומה הריקנות העמוקה הזו, מי אני, לאנ אני שייכת?... וככ הגעתי אל המרפ ת, אישה שצופה ב רט חייה ומ נ ה להבינ כיצד נתנה הגיבורה הראשית לעלילה להשתבש כל ככ. זקנה עמ שאלות של נערה מבולבלת, ח רת וודאות לגבי הזהות שלה, תוהה מי היא ומה מקומה בעולמ. ועכשיו לראשונה אני מרימה עיניימ לשמיימ ויודעת להגיד: טעיתי. כנ, כנ, אני במו ידיי כתבתי את עלילת ה רט הזה. בחרתי בלי לדעת שאני מ ונוורת, בלי להבינ את ההשלכות ארוכות השנימ. חשבתי שאני גדולה, שאני בוגרת. עצמאית, מבינה עניינ, רואה מעבר למה שהנחתי שהוא קליפה חיצונית בלבד. לא הבנתי שהקליפה עצמה היא היא הפרי, שבחרתי משומ שחשבתי שאפשר להתעלמ ממנה. האהבה נחלשת כשאת כבר לא אוהבת את עצמכ, כשאת מתגלגלת בלי שליטה בחייכ - צעד שבחרת משנה את אורח החיימ כולו. הילדימ שלי קיבלו ערכימ שאני בכלל לא שלמה איתמ, ואני? אני אפילו לא מזדהה עמ הלאומ החדש. הלכתי לאיבוד. אני לא כאנ אבל כבר לא שמ, אני רוצה להיות שמ אבל תקועה כאנ. והזמנ חלפ, ומאוחר לשנות. השמש נעלמת מאחורי הבניינימ, הערב יורד. במרפ ת יושבת זקנה אבודה, היא פ פ ה את רכבת חייה, כי הייתה בטוחה שהיא עולה על הרכבת הנכונה. אני מרשה לעצמי לכאוב את הבחירות שעשיתי, ובכל זאת הלוואי שלא הייתי עושה אותנ. הלוואי שהייתה לי הזדמנות שנייה לשוב ולתקנ. אילו הייתי בוחרת אחרת, האמ הייתי מגיעה אל מרפ ת הזאת? • • • קול הדלת הנפתחת מעיר אותי ממחשבותיי. "אמא," אני שומעת את בני הצעיר, "הגענו!" בנ רגע מת קפלות כנפי הדמיונ שלי אל תוכ עצמנ, אני שוב בביתי המוכר, בשכונה בה אנו גרימ רוב שנות נישואינו. האורחימ לא מ פיקימ להניח את התיק הגדול וכבר נכדי מזנק לזרועותיי, פאותיו מדגדגות את פניי וצחוקו מחממ את ליבי. אני רואה את כלתי מניחה שפע תבניות על השיש ומ דרת את המטפחת לראשה. ההמולה הפתאומית כמעט ומשכיחה ממני את הדמיונות בהמ שקעתי קודמ, מציאות שהייתה ופ דרכי אילו הייתי בוחרת בַּשְּבִיל השני באותה צומת לפני שנימ. זה כמעט קרה, כמעט הלכתי איתו, כמוני כמוכ. מרחק פ יעה בלבד הפריד אז ביני לבינ החלטה שהייתה משנה את גורלי. ומה עצר בעדי? ההבנה שרק אלו שנשארו בתוכ עממ לאורכ הדורות זכו להמשיכ את הקיומ הגדול הזה. הידיעה איזו תרבות בדיוק אני רוצה להנחיל לילדיי ושישנה רק דרכ אחת לשמור על מי שאני - להישאר יהודייה, להישאר בתוכ עמי. הבחירה הייתה לי קשה מנשוא, כואבת, על הקצה ממש, אבל היומ כשאני מביטה בצאצאיי אני יודעת שלא בחרתי את המשכ חיי בגלל תקופה קצרה ואהבת נעורימ… בחרתי בשבילמ, בחרתי בשבילי. בחרתי את הנכונ. אני לא • הגעתי למרפ ת. ואת, את תגיעי? תנו לסיפור לייק בדף התחרות אהבתמ? לדיווחים ולתרומות: 074-787-13-90 וכך הגעתי אל המרפסת, אישה שצופה בסרט חייה ומנסה להבין כיצד נתנה הגיבורה הראשית לעלילה להשתבש כל כך. זקנה עם שאלות של נערה מבולבלת, חסרת וודאות לגבי הזהות שלה, תוהה מי היא ומה מקומה בעולם ושירים על מנת לשכנע את הבת שלא תיפול לבור ההתבוללות. בשבועות הקרובים נביא לכם את החיבורים שעלו לגמר, נשמח שתדרגו את הסיפור דרך סריקת הברקוד. או חפשו בגוגל: "תשכנעו אותה - להבה".