שביעי

23 | 07.01.22 | ה' בשבט תשפ"ב | 470 גיליון שביעי ……… shut@shvii.co.il לת גובות: שמעון ריקלין. בעלי ואהובי. אחד האנשים הכי חכמים, נדיבים, עמוקים, מצחיקים וטובי לב שפגשתי בחיי. מודה לאל ששלח לי אותו. .14 ערוץ ערוץ שפונה לחלק משמעותי בחברה הישראלית שלא מקבל ביטוי מספק במקומות אחרים. בזכות שמעון, אני רואה בעיניי את האנשים הרבים שניגשים ומודים לו על כך שהערוץ משמש להם פה. אחרת לא הייתי יכולה באמת להבין את זה. הארץ. עיתון עם עבר מפואר. פחות שנאה עצמית היתה עוזרת גם להווה שלו. נוני מוזס. מקווה שאני מו"ל מסוג אחר. שופרות. עוד לא הבנתי מיהו 'עיתונאי' כך שקשה לי להבין מיהו 'שופר' ומה ההבדל ביניהם. משפט נתניהו. מאחר והתקשורת הישראלית, שבעיניי מוטה, היא שמתווכת לי את המשפט, אני מתקשה להבין מה מתרחש ולחוות דעה. ניר חפץ. ייצג את האוליגרך דוד דוידוביץ' שניסה לרכוש את גלובס בפשיטת הרגל של אליעזר פישמן. נלחמתי בשניהם בבית המשפט כי חשבתי שלא מדובר בידיים טובות לעיתונות הישראלית. רק אחר כך התברר עד כמה זה היה נכון. הסיפור הזה כשלעצמו מגחיך את הכינוי 'ביביסטית' שלעתים אני מקבלת מהשמאל הקיצוני. חוץ מזה, באופן כללי, אני לא מחבבת אנשים שמקליטים. הדתה. מכירה את המילה הזו, שמנופפים בה הרבה סביבי. אבל אני חילונית שנשואה כיום לאדם דתי והדבר האחרון שהוא וסביבתו עושים זה לנסות להדית אותי, אם כבר אני חווה ניסיונות מהצד השני לחלן את האחר ולא לכבד את אמונותיו. יוסי כהן. העובדה שבחרתי לא לראות את הכתבה עליו, משקפת את דעתי. פמיניזם רדיקלי. יש הרבה מה לתקן בנושא שילוב נשים בחברה. בגלובס תיקנו את הנושא מהיסוד, נשים בכל 20%- בעבודה מאומצת. מכ וזה רק חלק 40%- העמדות יש היום כ קטן מהשינוי. לצד זה, הפמיניזם הרדיקלי, כמו כל דבר 'רדיקלי', מפחיד אותי. לוחמות בסיירת. כל אחת ומה שטוב לה. אני אישית הייתי ב'במחנה'. ישראל השנייה. זה לא כל כך משנה בעיניי אם זו התיאוריה הזו, או תיאוריית 'ניידים ונייחים', 'ברית ייעוד' מול 'ברית גורל' או 'אליטות' מול 'מודרים'. הנקודה היא שהמושגים 'ימין' ו'שמאל' כבר לא מייצגות את הפער האמיתי המורגש בין שתי קבוצות דומיננטיות בישראל, ונראה לי אך טבעי שמחפשים מונחים חדשים. אני לא מבינה למה זה כל כך מרגיז אנשים. חילופי אליטות. אליטות לא מתחלפות מעצמן. תמיד צריך מישהו מתוך 'המועדון' שפותח את הדלת לאחרים. גם בגלובס, מבלי לעסוק בזה לא היו נכנסים נשים, דתיים, חרדים, ערבים ופריפריה. אני רוצה להיות מאלה שנולדו ב'מועדון' ופתחו את הדלת לאחרים. הציונות הדתית. אם לא הייתי מכירה את שמעון, לא הייתי יודעת שהציונות הדתית מייצגת חלק קטן מה'ימין' )בהיעדר מילה מוסכמת אחרת( הישראלי. אני רואה מהצד תהליך בירור עמוק שקורה שם ומייחלת לכך שגם ב'שמאל' )בהיעדר מילה מוסכמת אחרת(, אליו אני שייכת, יתחיל בירור כזה בין מיעוט לרוב דומם ולא מיוצג. זה חשוב גם אם השבר הראשוני כואב. סבה, יצחק ליבוביץ', הקים את מפעל 'עץ הזית'. סבה השני, מאיר בר און, היה מזכיר אחדות העבודה בת"א. שתי סבתותיה, רות וגיטה היו לא פחות דומיננטיות. עזבה את התיכון בכיתה יב' כי לא הסכימה לעשות גלגלון בתרגיל בהתעמלות לבגרות. אלף 60 ככתבת במחנה כתבה גיליון בן 5,000- מילה על מלחמת ששת הימים ו מילה על תפקוד משה דיין במבצע קדש. הרבה מהידע שלה בעיתונות ובתרבות היא זוקפת לזכותו של אדם ברוך המנוח שלקח אותה תחת חסותו. הקימה חברת נדל"ן בשם 'בית וגג' 30- שבנתה ואיכלסה כבר קרוב ל בניינים ומאות דירות. לא תכננה לקנות בחזרה את גלובס ולחזור לעיתונות. "הליך המכירה הלא תקין, גרם לי לתחושת שליחות ומחשבה שבידיי העיתון יהיה טוב יותר". אחיה, בוגר תואר שני בעיתונות מאונ' קולומביה, עובד איתה. "אבא נפטר . מקווה שכך הוא 10 כשאמיר היה בן זוכה יותר להכיר אותו". אוהבת מאד סרטים, בעיקר בבימוי אלפרד היצ'קוק, בהשתתפות קרי גרנט וכן את סרטי וודי אלן. "אין לי חיבה לתרבות הביטול". מעידה על עצמה כנטולת חוש אוריינטציה. "כמעט תמיד יוצאת ממעלית לכיוון ההפוך". מאז שהכירה את בן זוגה שמעון ריקלין, היא מדליקה נרות שבת, "אני מאד נהנית מזה". מאורעות תשפ"א: מפחיד מאוד. והכי מפחיד זה לדעת שאיננו מבינים כלום, כי המציאות מוגשת לנו בתיווך התקשורת הישראלית במצבה הנוכחי דברים 10 שלא ידעתם על אלונה בר און