שביעי

07.01.22 | ה' בשבט תשפ"ב | 470 גיליון שביעי | 8 שר ו ן ר ו ט ר sharonroter@gmail.com ……… כשגדלתי בתל אביב החילונית כל הדתיימ נראו בעיני אותו הדבר. חר דימ וכיפות רוגות שניהמ נכנ ו תחת הכותרת "דו ימ". עמ השנימ, היציאה מהבועה וההתערות בחברה הישראלית, ובמיוחד אחר ככ בתהליכ החזרה בתשו בה, התחלתי להבחינ בדקויות ובהבדלימ שבינ המגזרימ. זה נכונ שהחברה הישראלית בנויה מקיבוצ גלויות שמבדיל אותנו במוצא ובעדות, אבל זה קצת מוזר שאפילו שנימ אחרי קומ המדינה, אנחנו 74 , היומ עדיינ מתע קימ בככ בצורה זו או אחרת, ואפילו ילדינו מדקלמימ את הבדיחות הטיפשיות של "מרוקאי, פולני ותימני עולימ על מטו " )למרות שאצלי בבית, הילדימ מתגאימ בהיותמ מרוקאימ ומצ ניעימ את הצד הפולני, אז אולי משהו כנ השתנה במהלכ השנימ או שאבא שלהמ עשה עבודה ממש טובה(. אבל זה עוד יותר משונה בעיני שגמ בתוכ מגזר שומרי עבודת ה' ההבדלימ נ פרימ ומקבלימ מקומ של כבוד ביח ימ בינינו. אני יודעת שאני מיתממת ובכל זאת בוחרת לכתוב את זה שחור על גבי לבנ. חלק בלתי נפרד מה יפור של החר דימ הוא להבדיל את עצממ מכל השאר, לשימ חומות ביב הקהילה בכדי להגנ עליה, להיות לא נגישימ ומתוכ ככ פחות אהובימ. אבל אני רוצה לדבר דווקא על התפקיד שלנו - הכיפות ה רוגות - בקבלה, הכלה ובאהבת ישראל, ודווקא המגזר הזה שפעמימ רבות הוא שנוא ומבוזה ובמיוחד בתקשורת אבל לעיתימ גמ על ידינו. הרי המגזר הדתי לאומי ידוע באהבתו לעמ ולארצ, הוא ידוע בהכלה ובקב לה שלו של כל הפלחימ, אבל לפעמימ נדמה לי שלאחינו שאינמ שומרי מצוות יש לנו יותר בלנות מלאלו שחולקימ איתנו את אותה אמונה, אותה ההלכה ואותה עבודת ה'. על החרדימ. אנחנו קצת כועסים אולי כי המ לפעמימ מתנשאימ עלינו בככ שהמ מאמינימ שדרכמ טובה יותר, נכונה, צודקת וח רת פשרות. המ חושבימ שא נחנו קצת פחות מהמ בעבודת ה' שלנו כי המ חרדימ לדבר ה' ואנחנו "רק"{ מקיימימ אותה. וזה נכונ. אבל ב ופו של דבר גמ אנחנו כאלו. גמ אנחנו חו שבימ שהדרכ שלנו נכונה יותר, מאוזנת, מתאימה לחיימ מודרניימ, משלבת את אהבת הארצ והתורה ובאופנ כללי פתו חה יותר לעולמ. וגמ זה נכונ. אבל למה כל אלו שאמורימ להיות מאוחדימ ביב הה כמה שבדרכ המרכזית, עו קימ רבות בהבדלימ ובהפרדות אחד מהשני? בעי וקי האומנותיימ אני מנ ה לשלב כוחות כדי לקדמ נשימ שומרות הלכה שמופיעות עמ חומרימ מקוריימ לנשימ. ברצונ שלי לקדמ אותנו אני נתקלת שוב ושוב בהגדרות שמפרידות אותנו מא חיותינו החרדיות. יש אינ פור טענות לככ וחלקנ אפ מוצדקות והגיוניות, אבל מה שיוצא ב ופו של דבר הוא הפרדה שמבחינתי קשה לי להכיל ול בול. כולמ כל ככ ע וקימ בלמקד ולמתג יהודים במאה אחוז כולם כל כך עסוקים בלמקד ולמתג את הקהילה שלהם ומה שיוצא מכך הוא הפרדה שבתוך ההפרדה. הפילוג והשסע בעמנו ניכרים בכל כך הרבה מקומות את הקהילה שלהמ ומה שיוצא מככ הוא הפרדה שבתוכ ההפרדה. הפילוג והש ע בעמ שלנו ניכרימ כבר בכל ככ הרבה מקומות. השיח נהיה בלתי אפשרי כשאי אפשר להגיד כלומ על שומ דבר ועל אפ אחד ואפילו אי אפשר להיות גמ פה וגמ פה. בתור חוזרת בתשובה שמרגישה שכל חלקי העמ שזורימ בי, ומצד שני, שאני עופ מוזר שאינו שייכ באמת לאפ חלק, ההפרדות האלו קשות מנשוא. וכל ככ נחמדימ, כולנו יהודים יהודימ במאה אחוז, גמ החרדי וגמ ה רוג. אז מה הקטע? אפשר כבר לכ בות את ה לידה ולהיות חברימ טובימ? אפשר לאחד כוחות ומחנות ולהיות באמת ביחד? ואולי המשיח יושב בצד ומחכה לרגע הזה שחרדימ ו רוגימ יפ יקו לפחד אחד מהשני ויהיו באמת • מאוחדימ? shutterstock צילום: