שביעי

11.02.22 | י' באדר א' תשפ"ב | 475 גיליון שביעי | 30 ה בטתי בעיניו ולא מצאתי בהנ אפ ניצוצ של חמלה. כל הפינוקימ, הפנימ הרכות, החנו פה והמחמאות נעלמו כלא היו כלל. זה כאילו איש אחר! אבל משהו בנפש לא נתנ לא ימונ הזה ליפול. הוא היה כל ככ מתחשב ומבינ לליבי, הרהרתי. אמנמ, הכל השתנה מהקצה לקצה אבל הזיכרונ הנעימ מתחילת הדרכ פגע במחשבות הצלולות וההיגיונ הבריא. אותות האזהרה איחרו אפ המ להגיע מאותה יבה. זהו, אני כבר עמוק בפנימ, וקשה לי לחשוב על מציאות שהייתה יכולה להיות אחרת. הדרכ שלי לכאנ כל ככ שונה ומוזרה, ציחקקתי לעצמי בני יונ להפיג מעט את ה בל והבדידות שהיו מנת חלקי. למדתי באולפנה טובה, רמה לימודית ותורנית די גבוהה, הייתי תלמידה טובה ומצליחה יח ית, חמישית ילדימ, והייתי די בבה עמ החיימ. 10 למשפחה בת הכל זרמ כמו שהיה צריכ להיות, אבל בפנימ העי קה לי התחושה שאני קצת נבלעת בעולמ, אני כמו כולמ. לא שחשבתי ללכת על קשר עמ ערבי, אבל כמו שגיליתי בעצמי - מ פיק חיוכ קטנ, מחמאה יפה - וכבר את מרגישה מיוחדת ושונה! זה שובה אותכ, וכשאת בתוכ ק מ את לא רואה את כל התפאורה. אז נמשכתי אליו, והוא הזמינ אותי בפשטות לח וות חוויות חדשות שלא הכרתי, מקומות חדשימ ואנשימ שונימ לפגוש, והעיקר שהכל מתוכ בחירה שלי, הוא לא צריכ לדרוש. לאחר כמה חודשימ של חוויה הבנתי שאני כבר לא בעלת בחירה, אני שבויה אבל היה לי מאוחר מדי להתחרט והלב החל אותי צובט. איכ הגעתי לזה? מתי נפגשנו? היכנ? האמת, יד עתי שעכשיו זה לא משנה, אני כבר בתוכ זה, עמ תחושה מעיקה והרגשה קשה. אני אפילו לא חושבת על כל ה בל, המכות, ההש פלות שכמובנ אחרי תקופה כבר החלו באות, אלא על עצמי, הערכ שלי. הערכ שרצה שאמלא אותו וכשלא יפקתי לו בעצמי - זה הגיע ממנו, מאותו ערבי. בוממממ! הוא בעט בדלת בחוזקה. "מה את עושה שמ?! את מדי שקטה!" לא העזתי לפצות את פי, ידעתי שאחרי הצעקה יבואו הקללות והחיפוש המדוקדק וח ר התחשבות בינ כל חפצי. הכנ תי את הדפ תחת חולצתי בזמנ שהוא חיפש במיטתי ושידתי. ברוכ השמ הוא יצא דקות בלבד ולא עשה נזק גדול במיוחד. 10 כעבור ברוכ השמ חלפו שוב מילימ אלו בראשי, שמתי לב שהנ יצאו באופנ אוטומטי מפי. אולי מצאתי אותו בחזרה בחיי? את מי שברא אותי ומלווה את כל דרכי? איזה כיפ שלמרות מצבי ברגעימ קשימ של פחד, עצב ויאוש מתגברימ, תמיד ידעתי שמ עמוק בפנימ שמישהו נמצא ומשגיח עלי מקרוב. חלפו כמה שבועות בהמ ה תובבתי עמ המונ מח שבות. משמעות, רצונ, שאיפה בחיימ, דברימ שעד עכשיו נשארו גנוזימ בפנימ. פתאומ גמ קצת אופטימיות ננ כה - ישנה נקו דת אור קטנה! המציאות המטלטלת שאליה נפלתי // הודיה רוזין שבויה בידיים של אמונה תחרות החיבורים של ארגון להב"ה. המטרה שלנו בלהב"ה להקדים תרופה למכה, להגיע לנערות ולנשים לפני שהן מגיעות לכפר. לשם כך השקנו תחרות חיבורים, מאמרים, סיפורים הגמר! shutterstock איור: