שביעי

31 | 11.02.22 | י' באדר א' תשפ"ב | 475 גיליון שביעי הובילה אותי לחזרת הקשר עמ מי שיצר אותי! הוא הביא אותי לעולמ, מנשימ אותי, וכנ, גמ גלגל אותי לכאנ. זה משמח למצוא מישהו לדבר איתו, מתוכ ימ הבדידות והקשיימ הבלתי נ בלימ. והנה כבר עוד שבוע עבר, עמ מחשבות על יוצרי ובוראי שאיתו אני כבר בקשר יומיומי. בשבוע שלאחר מכנ, צצו אצלי מחשבות חדשות - איכ החיימ פה לעומת העבר? במגורימ קשימ באוהל או בניינ, לא משנה, בכל מקרה זו לא דירה מנ המניינ. זרימת מימ וחשמל לא תמיד יש, ומערכת ביוב ופינוי אשפה - עדיפ כבר להתייאש. בביתי הקט היו תנאימ טובימ ומשופרימ, משפחה אוהבת ובילויימ מהנימ. פתאומ נצנצה בי ההבנה - זה לא רק מקרה פרטי שלי, אלא ארצ אחת שחולקת שני עמימ בעלי שוני רב בתרבות ובתנאי החיימ! פתאומ אני מבינה עד כמה אני מיוחדת ושונה! אנו היהודימ לא כמו כל אותמ העמימ - גמ אלו שחיימ בתת תנאימ וגמ לא כמו אלו העשירימ והאירופאימ. יש יבה מ וימת שבשלה עמימ רבימ את עמנו שונאימ ומנ ימ בערמה אותנו למחוק ולהעלימ. אולי זו ההצלחה שלנו בהרבה תחומימ? ואולי זו הדת שלנו - השונה והמיוחדת, שעליה שמרו במ ירות נפש לבל תשכח המולדת. יש בנו משהו מיוחד - שבגללו אנחנו עמ שתמיד היה ויהיה מאוחד. לקחו לי כמה ימימ נו פימ לעיבוד המידע ולאח ריהמ כבר ה פקתי לגבש דעה. להיות חלק מהעמ היהודי המיוחד זו זכות שלא נפלה בחלקו של כל אחד! ולכנ לא משנה מה יקרה, על זהותי היהודית אשמור בכל מקרה! מרגע שהתבהרה לי המטרה, הדרכ להצלה הגיעה גמ היא די במהרה. בדרכ לא דרכ, וב ייעתא דשמיא הצלחתי ליצור קשר עמ ארגונ להב"ה שמחלצ נשימ במצבימ כמו שלי. ב תר הצלחתי להודיע להמ על מצבי, מיקומי והרגשתי מבלי שבעלי הבית ירגישו ויחשדו בדבר. יצרנו תכנית מזהירה שבעזרת ה' תפעל כמתוכננ כשהכל יהיה מוכנ. הזמנ עד לתאריכ שנקבע עבר עלי במתח וציפייה. חששות החלו מנקרימ בי האמ זהו המעשה הנכונ עבורי? כנ! עניתי לעצמי. אז מדוע אני דואגת? ני יתי לעמוד על הנקודה. אולי הפחד מהמבצע שעלול להשתבש? או מפני תו כניתי לעתיד שיכולה אולי לא להתממש? אינני יודעת אכ אני מקווה שהכל יהיה מאחורי כבר, ושאוכל לדבר על הכל בלשונ עבר. רק שלא יגלו את התוכנית כי אז… אני מעדיפה לא לחשוב על התפנית. ההצלה הגדולה הגיעה כעבור שלושה חודשימ והמבצע לא היה כה מ ובכ כיוונ שלא היו לי ילדימ. בשעה שתיימ אחר חצות, בעוד כולמ ישנימ ראיתי את הרכב מגיח בינ הבניינימ. נטלתי את חפציי המ עטימ וירדתי למטה בצעדימ מעט מהו ימ. כנ, עברתי תהליכ עמ עצמי והגעתי למ קנה שזה הדבר הנכונ, אבל מה יהיה בחיימ החדשימ? איכ אתרגל מחדש לכל הדברימ השונימ? המחשבות גרמו לי להתמהמה כמה רגעימ, ואז לפתע שמעתי רעשימ משונימ. זהו! אמרתי לעצמי, היעלה בדעתכ להישאר פה ולו עוד ימימ אחדימ? לא, אינ יכוי! הבהבה מולי התשובה באותיות מאירות עיניימ, והמשכתי בדרכי ללא עוד עצירות ביניימ. יצאתי משמ בעיניימ זולגות והודיה לה' על ש ופ ופ חלומי התגשמ! עברו עוד כמה חודשימ של התאוששות וה תגלות למציאות החדשה-ישנה אליה חזרתי ביומ או בעצמ - לילה אחד, לאחר המ ע המטלטל שעברתי. היומ אני מבינה שעברתי את כל הדרכ הזו כדי שיתבררו אצלי כמה נקודות חשובות בחיימ, שבזכות הצורה המיוחדת בה קיבלתי אותנ- הנ קיבלו משמ עות חזקה ועוצמתית. אני מביטה באושר על ילדי המתוקימ המתחנכימ בדרכ המ ורת, התורה והמצוות ומודה על הזכות שיש לי לגדלמ בצורה הזאת! אני מודה כל יומ על הערכ העצמי שאני ממלאה לי בחיימ ללא צורכ בהטענה מאחרימ. ועוד דבר חשוב לא פחות, אני משתדלת להעביר את המ רימ האלו לאחרימ, כדי שיזכו לקבל את המתנות המדהימות שאני מקבלת בחיי החדשימ, בלי לעבור דרכ קשה ומ ע כה מטלטל. • כמו שעברתי אני. תנו לסיפור לייק בדף התחרות אהבתמ? לדיווחים ולתרומות: 074-787-13-90 ושירים על מנת לשכנע את הבת שלא תיפול לבור ההתבוללות. בשבועות הקרובים נביא לכם את החיבורים שעלו לגמר, נשמח שתדרגו את הסיפור דרך סריקת הברקוד. או חפשו בגוגל: "תשכנעו אותה - להבה".