שביעי

11.02.22 | י' באדר א' תשפ"ב | 475 גיליון שביעי | 6 שר ו ן ר ו ט ר sharonroter@gmail.com ……… עליתי לכנ ת. פע בשבוע שעבר מיימ עלייה לרגל - גמ כי לירושלימ צריכ לעלות, וגמ כי הכנ ת עצמה נמ צאת על גבעה. מה גמ, שחניתי בחוצ אז הייתי צריכה לטפ וללכת את הקילומ טרז' עד הכני ה. אני אוהבת להגיע לכנ ת אפילו שזו רק הפעמ השניה בה "זכיתי" לקבל הז מנה ולעבור את שומרי האבטחה הרבימ, את דלתות הזכוכית, את הבודקות במע ברי הגבול ולהיכנ אל הארצ המיוחלת. אחרי שאת בפנימ, את בפנימ, ויכולה לה תובב בכל מקומ באינ מפריע. היתה לי חצי שעה עד הפגישה ומצאתי את עצמי בשיטוטימ עד שהרחתי ריח של אוכל ונגלה לעיני המזנונ הבשרי. התבוננתי וראיתי את כל העובדימ לו קחימ אוכל עמ הכרטי ימ בידיימ. האמ גמ אני אוכל לאכול מהאוכל המיוחל? אזרתי אומצ ושאלתי: "כמה עולה ארו חה?". אישה אלגנטית עמ גוונימ בשיער ש"ח למנה בשרית, שלוש 25" : השיבה תו פות, מרק עמ קרוטונימ ו לט בה רכבה עצמית". הרגשתי שזכיתי בלוטו ובחרתי צלי בקר בפטריות ואת כל הנ לווה. יצאתי מפוצצת בעשרימ וחמישה שקלימ בלבד. מה זה עשרימ וחמש ש"ח? שני מגנומ במכולת עולימ יותר. טוב שרונ אל תתבא י, אמרתי לע צמי, אלה נבחרי הציבור, מגיע להמ רכב צמוד, לשכה, החזרי דלק, חניה חינמ, החזרי אוכל, הקלות במי ימ, פנ יה מכובדת, ביטוחימ ותנאימ, אה, וגמ משכורת נאה. המ עובדימ בשבי לכ, המ הנבחרימ והמקבילה למלוכה )אני קוראת הרבה פרי פנטזיה..(. אחרי ששבעתי נפנתי להצטלמ עמ עצמי, קרי לפי, ושלחתי לקבוצה המשפ חתית. "מזהות?", שאלתי את בנותיי. "כנ ת?", ענו ביובש. "המקומ בו יוש האנשימ המושחתימ והנוכלימ 120 בימ ביותר במדינה". אחר ככ הו יפו שלושה ימני קריאה. לפ 206 את חדר בזמן שחיפשתי גישה המיוחלת בענייני המאבק שלנו כנשימ היוצרות לנשימ, פגישה שאני מחכה לה כבר כמה חודשימ, שנדחתה אינ פור פעמימ ונדרשו כל כישוריי כנודניקית בלתי נלאית בכדי לגרומ לה להתקיימ, חשבתי על הפער המצער בינ האידיאל למציאות. בתוכ המאבק שלנו לשרוד את נזקי הכלכלה, המציאות בה העצמאימ נאב קימ, החנויות והרחובות הריקימ, הקושי לתכננ פרויקטימ עתידיימ שלרוב מתב טלימ, יושבימ המורמימ מעמ ועוד מעלימ מחירימ בלי בושה. המ זוכימ לח ינות מפני נזקי הקורונה בזכות שריונ גיבורי העל המגנ עליהמ מפני כל מה שאנחנו, פשוטי העמ, נאלצימ להתמודד איתו. חשבתי על הכנ ת, מה היא אמורה הזקנימ שנבח 70 לייצג עבורנו, על רו, החכמימ והמנו ימ ביותר בכל העמ שבאו להיות לעזר ולהנגיש מנ יונמ וחכמתמ לכל העמ. חשבתי על אנשי הכנ ת הגדולה שנתנו לנו עצות חכמות לדורות. תהיתי לעצמי האמ המ נזקקו לכל ככ הרבה מאבטחימ, זכוכיות והזמ נה מיוחדת בכדי לבקש את ה יוע שלהמ כנסת נכבדה ישבתי בפגישה בכנסת ושמעתי כיצד הדברים באמת עובדים, על מינויים ומשחקים פוליטיים, וממש כאב לי על כל מי שצריך לשבת במקום הזה בתהליכימ שאינ ביכולת האזרח הפשוט לשנות או לקדמ. תהיתי אמ כל מהלכ דרש ועדות על גבי ועדות ודיונימ על גבי דיונימ, והרהרתי אמ לא חלו עליהמ כל החוקימ שחלו על שאר העמ. ישבתי בפגישה ושמעתי כיצד הדב רימ באמת עובדימ, על מינויימ ומש חקימ פוליטיימ, וממש כאב לי על כל מי שצריכ לשבת במקומ הזה כל יומ. כאב לי על כל מי שביקש לעשות טוב לעמ ישראל אכ בדרכ נאלצ בעל כור חו לשחק את המשחק המלוכלכ ולהפוכ לאדמ שאנחנו מחשיבימ כ"נוכל". בינ הרצונ שלנו כאב לי על הפער למנהיגימ ראויימ, אצילימ, טהורימ וע נווימ ובינ אלו שעומדימ לידי במזנונ. כשיצאתי מהדלתות לא ה תכלתי לאחור כדי לא להפוכ לנציב מלח, ובזמנ שהצט ערתי שאלו המ פני הדברימ, עודדתי את עצמי ושרתי בקול גדול "דוד מלכ ישראל • חי וקיימ", בירידה כל הדרכ הביתה.