שביעי

18.02.22 | י"ז באדר א' תשפ"ב | 476 גיליון שביעי | 30 ק רני שמש רכות חדרו לתוכ השק"ש של נחלה מוריה וליטפו את פניה הענוגות. היא מלמלה מודה אני והשתחלה אל מחוצ לשק"ש, מטיבה את חצאיתה מעל למכנ י הפיג'מה שלה. הבוקר הפציע מעל חניונ הפיתול, ונחלה מוריה התחילה את יומה העשירי בשביל יש ראל. היא נאנחה בזמנ שגלגלה את שק"שה: כמה שערגה לחברה! לא שהיא אינה נהנית מהצעידה במשעולי ורגבי ארצ ישראל, חלילה, אבל הייתה שמחה לו חמדת-אבות הייתה מתאר ת מאוחר יותר וממשיכה לטייל איתה בשביל. וכשמחשבות נוגות אלו טורדות את מנוחתה, היא החלה את המ לול. אור חזק שטפ את קימורי האבנ של נחל עמוד. יונימ המו בינ חגווי ה לעימ. השעה עוד לא שש בבוקר, ונחלה מוריה כבר מצאה את עצמה מנג בת את הזיעה הניגרת ממצחה. היא הניחה רגל יגעה אחר רגל יגעה, עוברת דרכ חורש נמוכ, שלפתע חשה משהו דוקר אותה. היא נבהלה ויצאה מה בכ, וראתה קוצ גדול נעוצ בקר ולה. "הו, לו רק הייתי מתלבשת צנוע יותר!", זעקה בליבה, והתיישבה על אחד ה לעימ. היא השילה את תיקה הכבד וני תה להוציא את הקוצ, אכ ללא הצלחה. בעיניה עלו דמ עות: אמנמ, זהו קוצ של ארצ ישראל, אבל לפעמימ גמ קדושה יכולה לכאוב. "טאטע!!" היא קראה לשמיימ. הרוח נשבה בינ נקיקי הנחל, נושאת את זעקתה. ואז צל גדול נפל על אדמת הטרשימ. לפניה נגלה, כמו צבי או עפר האילימ על הרי בשמימ, גבר זהוב שיער, משכמו ומעלה. שיערו נצצ תחת השמש הקופחת. עיניו הכחולות זהרו כמו אדוות המתפשטות בכנרת, צלולות וגדולות. חישוק כ פ הבהיק מאוזנו. חיוכו הגדול נפר כלפיה. "את ב דר?", שאל, במבטא שלא הצליחה לזהות. בלי שהצליחה לנתק את מבטה מזיו פניו, היא הנהנה. "את לא נראית ב דר", הוא רכנ כלפיה, ליבה הלמ בקרבה, כמו חניכ ניצנימ על תופ בשבת ארגונ, עת הוא חילצ במיומנות את הקוצ המכאיב. "מה - מה שמכ?", היא גמגמה. קרני השמש שטפו את עיניו התכולות ומילאו אותנ אור. "האנ ", אמר, חיוכו צחור השיניימ נפר שנית, והוא פנה לחבוש את freepik איור: // נועה וייס מודה אני תחרות החיבורים של ארגון להב"ה. המטרה שלנו בלהב"ה להקדים תרופה למכה, להגיע לנערות ולנשים לפני שהן מגיעות לכפר. לשם כך השקנו תחרות חיבורים, מאמרים, סיפורים הגמר! את הסיפור הזה שלחה אלינו, נועה וייס, היא כנראה לא באמת מאמינה במניעה של התבוללות, אבל היא רצתה ל"הטריל" אותנו, את ארגון להב"ה. היא כתבה סיפור שבו היא צוחקת כביכול על מגזר שלם, ומקצינה את ההתבוללות. אבל אנחנו לא מחרימים את הסיפור, מתוך שלא ל'שמה' יצא לה ל'שמה', אכן הסיפור הזה ראוי גם להשתתף בתחרות של להבה למרות ההטרלה...