שביעי

31 | 18.02.22 | י"ז באדר א' תשפ"ב | 476 גיליון שביעי רגלה עמ ערכת עזרה ראשונה שהוציא מהתיק. החבישה קשרה ביניהמ אגד חזק יותר מכל גאזה. נחלה מוריה והאנ המשיכו לטייל יחדיו, מטפ ימ על מצוקימ ויורדימ בעמקימ. כשהאנ הושיט לנ חלה מוריה יד, לחצות את ערוצי הנחלימ ולטפ על הרימ, נחלה מוריה התלבטה קצת ואז הניחה את כפ ידה בתוכ ידו. כששקעה החמה ונצצו הכוכבימ, האנ פרש את השקש שלו ב מוכ לשקש של נחלה מוריה. נחלה מוריה פרמה את צמתה הארוכה והניחה לשיערה ליפול מול פניה ולחצוצ ביניהמ. צמאה לו נפשה, היא נחרדה והבינה שאינ לה ברירה: או שיתחתנו או שיפרדו. אצבעותיו הגדולות של האנ ה יטו את שיערה מאחורי אוזנה. עורה עקצצ ולא רק מעקיצות ה רפדימ. "מה קרה, שושנה בינ החוחימ?", הוא שאל בח' עבשה. נחלה מוריה הגירה דמעות. "האנ , אינ לנו ברירה! או שתישא אותי לאישה או שניאלצ להיפרד!" היא בכתה. האנ לקח את ידה והוריד את העגיל מאוזנו, מושיט אותו כלפיה. "נחלה מוריה", עיניו התכולות זהרו אפ בחשיכה, "התינשאי לי?" נחלה מוריה ניגבה את דמעותיה וצרחה: "כנ!!!". האנ השחיל את העגיל על אצבעה הדקיקה. נחלה מוריה הייתה באורות. היא הוציאה את הנוקיה שלה והתקשרה ל פר את הבשורה המשמחת לחמ דת-אבות. עכשיו נראה אותה, חשבה, התחתנה עמ כזה צולר. כשתראה את האנ היא לא תוכל שלא לקנא. אבל כשנחלה-מוריה יפרה לה, חמדת-אבות לא נשמעה מקנאה כלל וכלל. "הוא גוי!" הזדעקה. "בת ישראל כשרה שכמותכ! כיצד את נישאת לערל?!". "נו באמת, חמדת-אבות, זה לא ישפיע בכלל על הילדימ שלנו. המ יהיו כשרימ למהדרינ כי אני כשרה למהדרינ. אני אמשיכ לשמור שבת כשרות וטהרת המשפחה ולאהוב את השמ בכל מאודי ובכל לבבי." חמדת-אבות נענעה בראשה. "את מתנתקת מחו ליית הדורות. את עושה טעות. אלפי שנימ בנות ישראל היו החומה הבצורה של העמ, השותפות הש קטות שבפשטות ובצניעות שמרו על הגחלת, רק בככ שדבקו במה שלמדו בבית אביהנ ולא רעו בש דות זרימ. והנה את, בגלל התרגשות רגעית, בגלל עיניימ כחולות מידי, משליכה את שורשיכ העמוקימ והאציליימ למענ חיימ ריקימ". השתררה שתיקה. נחלה מוריה לא העזה לומר מילה. "אבל אני אוהבת אותכ אז אאחל לכ שתזכי לכופ את יצרכ ולברוח בזמנ", הו יפה חמדת-אבות. "תודה", אמרה נחלה מוריה באדישות, כדי לה תיר את ה פק שהינצ בליבה. אכ חיוכו של האנ השכיח מליבה כל דאגה וכל מחשבה, זולת מבטו הנעימ של האנ ... • • • נחלה מוריה שכבה על גבה, עוברה נאבק בגו פה, מכאיב לה. "תרפי, תרפי", אמרה לה המיילדת, "תרפי!", "טאטע!!" צעקה נחלה מוריה, והעובר הגיח לאוויר העולמ. המיילדת הושיטה את התי נוק אל האנ , שער ל אותו בזרועותיו. נחלה מו ריה הביטה בתינוק בערגה. "איכ נקרא לו?", שלחה מבטימ אוהבימ אל גברי חייה, עודנה מטושטשת מהאפידורל. "אדולפ", קבע האנ , לא מנתק את מבטו מהתינוק. גופה של נחלה מוריה עדיינ כאב אכ עוצמת ההלמ ה ירה את כל ענני הטשטוש שאפפו אותה. "מה? למה?". האנ הרימ את התינוק. "על שמ בי האהוב", הפטיר האנ , ונחלה מוריה נתקפה בחילה חזקה. מילותיו של האנ פעפעו אל תוכה. בה האהוב של נחלה מוריה נ פה בשואה. מה היה אומר על ככ?!?! מה הוריה היו אומרימ על ככ?!?! איכ אפשר לעשות ברית לילד שכזה?!? היא מיררה בבכי. תרתי אחרי עיני ואחרי לבבי, ולא רתי למצוות השמ, חשבה. לו רק היו הוריי וחברותיי מתעקשות עליי, מציבות לי ייג וגדר, לא הייתי במצב הזה היומ. "נחלה מוריה" האנ הניח את ידו על כתפה ברכות וחייכ את חיוכו המק ימ לעברה. אכ החיוכ ששבה אותה אי אז, שהבטיח לה הרימ וגבעות, הרגיש לה עכשיו - פיתוי חלול והר ני. עיניו הכחולות דימו לה ימ מפחיד וגועש שהיא עלולה לטבוע בו. "אני צריכה לנוח האנ " אמרה נחלה מוריה בחיוכ רפה, אכ באותו רגע כבר ידעה. זה יהיה קשה, אכ כאנ היא לא נשארת. היא הביטה בעיניו העצומות של בנה. בגופו הטהור של תינוקה • זורמ עכשיו דממ של רוצחימ... תנו לסיפור לייק בדף התחרות אהבתמ? לדיווחים ולתרומות: 074-787-13-90 ושירים על מנת לשכנע את הבת שלא תיפול לבור ההתבוללות. בשבועות הקרובים נביא לכם את החיבורים שעלו לגמר, נשמח שתדרגו את הסיפור דרך סריקת הברקוד. או חפשו בגוגל: "תשכנעו אותה - להבה".