שביעי

18.02.22 | י"ז באדר א' תשפ"ב | 476 גיליון שביעי | 6 שר ו ן ר ו ט ר sharonroter@gmail.com ……… א"ל א'/ רובנו מכירים אותו: פ'/ד'/ש' - הוא השכנ של בתא לנו, הבנדוד של חברה שלנו, הגיבור בדלת שממול - ממש כמו ב דרות הילדימ. אנחנו יודעימ שהוא בתפקיד בכיר בצבא אבל לא בדיוק מה הוא עושה כי זה ודי. יודעימ שהוא רוב השבוע לא בבית ולפעמימ רואימ אותו בשבת צמוד למשפחתו מחייכ אלינו לשלומ. מדי פעמ אמו פולטת בגאווה שהוא פיקד על מבצע מ ובכ ומ וכנ ששמענו עליו בחדשות ושהצליח מעל ומעבר למצופה, ואז אנחנו גמ מרגישימ קצת גאווה - כי אנחנו מכירימ אותו, את גיבור ישראל הנ תר הזה, חלק מל"ו הצדיקימ שאינ לנקוב בשממ, ושבזכו תמ אנחנו יכולימ ללכת לישונ ולקומ בבוקר בבטחה. וכל זה טוב ויפה ומרוממ עד שיומ אחד קורה משהו נורא, א ונ בלתי נתפ , מיותר וקשה שמחורר לכולנו את הלב. כולנו כואבימ את אובדנ החיימ, את הטעות האיומה שאי אפשר כבר לתקנ, כולנו כואבימ אותה, אבל הוא, זה שהיה חברמ הטוב ביותר, שאכל וישנ איתמ, מפקדמ הנערצ והאהוב, הוא כבר לא יחזור להיות כמו פעמ. הוא כואב את לכתמ כמו אב, כמו זה שהיה שמ במ רחק נגיעה ואינו יכול להירדמ בלילות מרוב מחשבות של מה היה אפשר לעשות אחרת, ורק אמ… אז… אולי... הוא הצבא הוא מקום מסוכן, עו ק במלחמה, בלוחמימ, בהישרדות ובנשק חמ. כשלמדתי קולנוע, להבדיל, היה חוק בת ריטאות - אקדח ב צ נות הראשונות מתישהו גמ יירה. ברור שצריכ לחקור ולה יק מ קנות בכדי למנוע כל אפשרות שמקרימ טרגיימ לא יחזרו על עצממ. אכ לפעמימ יש דינ אבל אינ צדק ונשאר רק רעב גדול לערופ ראשימ בכדי ל פק את הצורכ שלנו בעשיית הדינ. אבל אפילו במקומ כמו הצבא שבו יש היררכיה, בעלי תפקידימ, דר ופקודות ברורות, גמ שמ יש תחומימ אפורימ, גמ שמ יכולה להיות חו ר מידתיות שמתבטאת באובר-מוטיבציה בדרכ כלל מצילה חיימ, אבל כשמופיע אקדח במערכה הראשונה היא עלולה להיות גמ מ כנת חיימ. אני מבינה שבצבא יש דרימ ומי שאחראי צריכ לשאת בתוצאות, אבל כדאי לשאול את עצמנו איזה מ ר אנ חנו מעבירימ למפקדימ אחרימ? האמ אנחנו בעצמ מבקשימ מהמ לשחרר את ש תומ הלחצ על הלוחמימ שיהיו פחות מורעלימ? ואיזה מחיר זה יגבה מה חיילימ ומאיתנו? האמ הצורכ שלנו בלהעמיד מישהו לדינ חשוב יותר מתורת המחירימ הפ נימית של הצבא? ואמ בוחרימ להעניש במקרה כזה ככ או אחר, האמ יש לנו זכות להתערב ולהביע דעתינו כשרוב האינפו רמציה אינה גלויה בפנינו? הרי בתחו מימ שבהמ עו קימ בחיימ ובמוות, כמו ברפואה למשל, יש גורמי יכונ ידועימ. אמ בית החולימ לא יגבה רופא אז עלול להיווצר מצב בו לא ישארו לנו רופאימ. תשמרו גם על הש.ג ברור שצריך לחקור ולהסיק מסקנות כדי שמקרים טרגיים לא יחזרו על עצמם. אך לפעמים יש דין ואין צדק, ונשאר רק רעב גדול לערוף ראשים ראוי למצות את הדינ במקרה של התנהלות שאינה תקינה, אבל טעויות קורות ו יכונימ נלקחימ כי זו בי בת העבודה של הלוחמימ ומפקדיהמ, וכל עוד זו לא רשלנות פושעת מותר לצבא להחליט שהוא ירוויח ממפקד זה או אחר הרבה יותר בתוכ הצבא מאשר בהדחתו. לשלוח את הילד טרם התבקשתי שלי לצבא ואני חרדה מהיומ שבו אלווה אותו לבקו"מ. לבי נשבר למחשבה על ההורימ השכולימ של אלו שעוד לא הת חילו את החיימ וכבר איבדו אותמ בנ יבות כה איומות. אני חושבת על אהרונ הכהנ ששכל את בניו המורעלימ - נדב ואביהו, על כאבו ועל תגובתו - וידומ אהרונ. זהו יפורמ העצוב של הורימ, בנימ ומפקדימ גיבורי ישראל, ואינ ב יפור הזה האיש הרע או האיש הטוב, • יש רק "וידומ אהרונ". shutterstock איור: