שביעי

47 | 04.03.22 | א' באדר ב' תשפ"ב | 478 גיליון שביעי לדבר עמ זהבה בפרטיות. הוא התיישב בקצה מיט תה ושלח את אצבעותיו אל עבר תלתליה הזהובימ. ליבה של זהבה ניתר בשמחה מהולה בבילבול, כבר כמה ימימ מחכה היא לפגוש שוב את דב אכ הרגעימ האחרונימ בחדר מעט בילבלו אותה. היא הפנתה אל דב מבט שואל. אכ הוא רק הביט בה עמ עי ניו היפות, כמו תמיד עיניו הביעו רוגע וחמלה אינ ופיימ. הוא התקרב אליה מעט והתחיל לה ביר. המילימ יצאו לאט ובזהירות. "זהבה! אני אוהב אותכ כל ככ! יש לי וד קטנ שאני רוצה לשתפ אותכ..." הוא לקח נשימה מדודה והמשיכ "בעצמ לא קו ראימ לי דב קוראימ לי ג'מיל" לחש לה דב "אני מעדיפ שתקראי לי בשמי האמיתי". זהבה לא ידעה אמ הוא צוחק או רציני אכ חיבוק דב מצידו לא נתנ לה לעצור את שטפ דיבורו. "זה ב דר אנחנו מהטו בימ... זה לא משנה אמ את רואה אותי בתור דב או בתור ג'מיל אני אוהב אותכ גמ ככה." מבטה המו פתע של זהבה ליווה את המשכ דבריו "הבקתה היא לא הבית הרגיל שלי, אני מתגורר בכפר ה מוכ, עוד תראי את הבית היפיפה שלנו, בעזרת אללה ובעזרת ה'" קרצ לעברה. זהבה לא ידעה איכ לעכל את הדברימ, תמונות של כיפה אדומה נטרפת על ידי שיניו החדימ של הזאב עלו וצפו בדמיונה, היא יכלה לשמוע את צרחותיהמ של עמי ותמי כשהבינו עמ מי המ מת ע קימ. לא רצתה היא להפוכ לעוד אגדת עמ. לא רצתה להיכתב ב פר ילדימ. היא רצתה לקומ ול ברוח מהחלונ. אכ מצד שני היא הכירה את דב, או ג'מיל כפי שכינה את עצמו, הוא לא יעשה לה דבר רע. הוא הרי תמיד נותנ לה את כל כולו ואפ משאיר לה את הדיי ה הכי טעימה שטעמה מעודה. מיטתו הנוחה שימשה אותה רבות, והתמונות שהתרוצצו בראשה מכל אותמ פעמימ שבילו יחד חיזקו את עמדתה. מבטי הקנאה של חברותיה כשראו את היח שקיבלה, היו הקש ששבר את גב הגמל. לי זה לא יקרה היא ידעה בליבה. אני לא אהפוכ לעוד יפור הבטיחה. זה ב דר דב/ג'מיל הוא מהטובימ. מבע פניה הראו את ההחלטה שגמלה בליבה. "ידעתי שאת יודעת לבחונ אנשימ באמת בלי דעות קדומות" חייכ לעברה ג'מיל עמ שיניו הלבנות, "אני גאה בכ מאוד". הוא התקרב עוד קצת לכיוונה וכי ה אותה בשמיכתה ככ שתוכל לחזור לישונ. הצרפתיימ לא חזרו במהרה. עוד התלבטה בנוגע להחלטתה. האמ היא תהפוכ לאגדת עמ? לא. ג'מיל הוא מהטובימ שיכנעה את עצמה תוכ כדי שנרדמה עמ חיוכ על שפתיה. כשהתעוררה לב ופ כעבור שעות אחדות נזכרה באמא ואבא המחכימ בודאי בבית ודואגימ, אכ לת דהמתה על החלונ גילתה ורגימ. היא רצה לכיוונ הדלת וני תה לפותחו ללא הצלחה. הידית זזה מעלה מטה אכ דבר לא קרה. ולפתע טירה חזקה בלחיה. זהבה המופעת ה תכלה אחורה באימה. ג'מיל עמד שמ עמ מבט מאיימ בעיניימ, כל הנחמדות של החו דשימ האחרונימ נעלמו בנ רגע. "לאיפה את חושבת שאת הולכת??" שאג, "את לא זזה לשומ מקומ!!" הו יפ תוכ כדי שטילטל אותה בידיו הח ונות. זהבה רק הביטה בבעתה בדב פרא המפחיד שעמד מולה ושאלה את עצמה בלב "והמ חיו באושר ועושר עד עצמ היומ הזה?" • • • גרתי את ה פר "זהבה ושלושת הדובימ - בגי ר א עדכנית", נשקתי לביתי הקטנה ואמרתי לה לילה טוב, כמעט יצאתי מהחדר כששמעתי את קולה הדקיק שואל שאלה שנשארה תלויה בחלל החדר "אבל אמא למה היא לא למדה את הלקח • מכל האחרימ?" תנו לסיפור לייק בדף התחרות אהבתמ? לדיווחים ולתרומות: 074-787-13-90 ושירים על מנת לשכנע את הבת שלא תיפול לבור ההתבוללות. בשבועות הקרובים נביא לכם את החיבורים שעלו לגמר, נשמח שתדרגו את הסיפור דרך סריקת הברקוד. או חפשו בגוגל: "תשכנעו אותה - להבה".