שביעי

טקס מרגש, בלי תמונות. מרים הקטנה והתעודה המיוחלת יכול היה להמשיכ הלאה. הקור היה מקפיא, ונתקלנו במראות קשימ: משפחות מתפרקות, פרידות קשות, גברימ שעוזבימ את הנשימ והילדימ וחוזרימ לאחור. בגלל שהלכנו ברגל עמ כל ככ הרבה ילדימ קטנימ, נתנו לנו לע קופ. עמדנו בתור מעט זמנ יח ית, שעתיימ וחצי, עד שהגענו למולדובה. הייתה לנו הקלה, כש ופ ופ יצאנו מאוקראינה. הבת שלי אמרה ”זהו, יותר אינ מלחמה וטילימ?". שאלנו איפה הנציגות הישראלית, ואמרו לנו שאינ אפ אחד. הופתענו, כי מראש אמרו לנו שיש ישראלימ שיחכו לנו. נכנ נו למחנה הפליטימ שנבנה בכפר מוכ, והמתינו לנו שמ שמיכות, אוכל ושתייה שהכינו מתנ דבימ מקומיימ. התחלתי לעשות טלפונימ לנציגימ הישראלימ, כי היינו חייבימ תעודת מעבר למרימ בשביל שנוכל להמ שיכ במ ע. ככה גיליתי שהנהג לקח אותנו למעבר הגבול הלא נכונ. אנשי הקונ וליה חיפשו אותנו במעבר שבו קבענו, ולא הבינו למה אנחנו לא שמ. חברי כנ ת מהציונות הדתית הת גיי ו לעזור לנו בתיאומ. זה היה הזוי לנהל את שיחות הטלפונ האלה בשבת, אבל היינו חייבימ. שלחנו מיקומ, והנציגימ באו אלינו. התי נוקת קיבלה את התעודה, והתרגשנו מאוד. לצערנו לא יכולנו לצלמ את הטק ... בעלי התפלל, ועשינו קידוש מאולתר. אכלנו נדוויצ' עמ שניצל, והילדימ לא ויתרו על קינוח, אז נתנו לכל אחד קוביית שוקולד. יהודימ שברחו מערימ אחרות הצטרפו אלינו, והקונ ולית עזרה גמ להמ. מה שנ ראה לנו בהתחלה כעיכוב או טעות, התברר כהשגחה פרטית. באיחור של כמה שעות מתנדבימ יצאנו לרומניה. באו כדי לה יע אנשימ לגבול, והנהג שלנו התלהב לגלות שאנחנו יהודימ. הוא התחיל לשיר לנו ’הנה מה טוב ומה נעימ', והמשיכ איתנו גמ אחרי הגבול, למרות שהוא לא היה צריכ. גמ ברומניה חילקו לפליטימ ביגוד, שמיכות, אוכל, שתייה ומשחקימ. המ הציעו דובימ, ולא לקחנו כי זו חיה לא כשרה. כשהבחינו במה שקורה, המתנדבימ הצעירימ לקחו במיוחד את הילדימ לב חור בובות אחרות. שמחתי שלפחות תהיה להמ מזכרת נחמדה מהמ ע. שעה אחרי צאת השבת הגענו למלונ בכפר ויקטוריה, ליד יא י. פגשנו שמ שתי משפחות שבמ לחמה הקודמת היו שליחות בדונייצק ולוגאנ ק, ונמלטו לקייב, ועכשיו הנ מקבלות שמ את כל מי שמגיע. הנ שימ שאלו אותי איכ אני עושה את המ ע הזה, שבועיימ אחרי לידה, ואני בכלל חשבתי איכ הנ מ וגלות לעבור את החוויה המטלטלת הזאת בפעמ השנייה. לפנות בוקר של יומ רא 3:00- ב שונ יצאנו באוטובו לשדה התעופה ביא י, ועלינו על טי ת חילוצ לי בצהריימ - 12:00 שראל, וב ביבות שעות לאחר שעזבנו את הבית - 72 זכיתי לנשק את המזוזה הגדולה בנתב"ג, כשמרימ על ידיי. זו הייתה שמחה מהולה בעצב. אני חושבת שהאנשימ בישראל לא מבי נימ עד ה ופ מה קורה באוקראינה: קהילות התפרקו, השארנו מאחור חו רבנ שלא יתואר, ואנחנו דואגימ מאוד • לכל היהודימ והחברימ שעדיינ שמ. מלחמת פוטין סרט מלחמה לא מצאנו את הנציגים הישראלים, וגילינו שהגענו למעבר הלא נכון. ח"כים מהציונות הדתית עזרו, ומרים קיבלה את התעודה. עשינו קידוש מאולתר, אכלנו סנדוויץ' עם שניצל, והילדים רצו קינוח, אז נתנו לכל אחד קוביית שוקולד בניין שהופגז בחרקוב, ובו מתגוררים שליחים מחב"ד משמאל: חני ומרים לצד המזוזה בנתב"ג, לאחר הנחיתה 11.03.22 | ח' באדר ב' תשפ"ב | 479 גיליון שביעי | 28