שביעי

25.03.22 | כ"ב באדר ב' תשפ"ב | 481 גיליון שביעי | 10 שחר צ'קוטאי חברה "אמא שאיבדה בן ממחלה היא כמו אמא ששכלה בן במלחמה" שבוע המודעות לשכול האזרחי יחל בשבת הבאה ויצוין ברחבי מיכל בוכריס, אמו של אוריאל ז"ל: "אנחנו רוצים • ישראל לספר עליו ולשתף, אבל מרגישים שלא רואים את השכול שלנו" ילדימ, בני נוער 1,300- מדי שנה מתימ בישראל כ וצעירימ, וכל אחד מהמ מותיר משפחה שבורת לב. בני גוד למי ששכלו את יקיריהמ בפיגוע או במבצע צבאי, להורימ ולקרובימ שנאלצימ להתמודד עמ האובדנ בשל מחלות או תאונות אינ מערכ מו דר של תמיכה והכרה או יומ לאומי מחבק ומאחד. לשמ ככ הוקמה עמותת 'יקיר לי' על ידי פיני רבי ,19 נוביצ', אביה של ד י ז"ל - שנפטרה מ רטנ בגיל והפכה מל למאבק על זכותמ של החולימ לקבל טיפול רפואי הוגנ. בשבת הבאה )א' בני נ, יומ פטירת נדב ואביהוא, בניו של אהרנ הכהנ( יחל שבוע המודעות לשכול האז רחי. בעמותה קוראימ לקהילות הדתיות להעלות לתורה בני משפחות שאיבדו את יקיריהנ, להזמינ אותנ לארו חות, לארגנ מפגשימ ולהעביר שיעורימ בנושא, ולע וק בו גמ בתנועות הנוער. "השבוע הזה חשוב לנו מאוד, מכיוונ שאנחנו רו צימ לשתפ ול פר על הבנ שלנו, ומרגישימ שאינ מקומ לשכול הזה ביח לשכול אחר. כאילו השכול שלנו לא קיימ, לא רואימ אותו", מ בירה מיכל בוכרי , שאיבדה את בנה אוריאל ז"ל לפני כשמונה שנימ. אוריאל עבד בבריכות דגימ לאחר שחרורו מצה"ל. הוא התחשמל ומת כשני ה להציל חבר שנכנ למימ כדי לפרו את הרשת. "השבוע הוא היה צריכ לחגוג , והוא ח ר לי מאוד", מ פרת האמ. "אני מתג 30 עגעת לחומ שלו ולקרבה אליו. הייתי שמחה לדבר איתו ולראות את הילדימ שהיו יכולימ להיות לו וכבר לא יהיו". אחת הדרכימ להנצחתו הייתה ההצגה 'קולה של אמא', שעו קת בהתמודדות של נער שנשר מהמ גרות החינוכיות. "בכל פעמ שאני מ פרת על אוריאל, אני מרגישה שהוא לידי", מ כמת מיכל. "זה כאב פיזי ממשי" נועמ דבירי ז"ל היה ב כ הכל בנ תשעה חודשימ כשנפטר בגלל מחלת ניוונ שרירימ. "היומ שאחרי הש בעה הוא הקשה ביותר", נזכרת אמו, חגית. "לקחתי שנת שבתונ מהוראה כדי להישאר בבית עמ הילד, והוא נפטר בחודש הראשונ. אחרי השבעה והחגימ בעלי חזר לעבודה והילדימ שבו למ גרות, ואני נשארתי לבד עמ השקט המעיק שנותר. זה לא רק כאב פ יכולוגי, אלא גמ כאב פיזי ממשי. הרגשתי גוש בלב והייתי חייבת לצרוח. כשבעלי חזר מהעבודה, נ ענו לוואדי, נעמדתי על לע וצרחתי את כל מה שישב לי על הלב. "נועמ נוכח במשפחה. יש לו תמונה ב לונ, האחימ הגדולימ עוד זוכרימ אותו, והתאומימ שנולדו אחריו כל הזמנ שואלימ ומדברימ עליו. הזיכרונ הכי גדול שלי ממנו הוא הבירבור הבלתי פו ק. נועמ לא היה יכול לזוז, והוא כנראה הרגיש צורכ להתבלט, אז הוא כל הזמנ חייכ ובירבר כמו שתינוקות עושימ". אחרי מות בנה, הקימה המשפחה פריה לילדימ. "זה .800- פרימ, והיומ יש בה כבר קרוב ל 20- התחיל ב בזמנ ה גרימ בקורונה לקחנו את כל ה פרימ אלינו הביתה, וכל הילדימ מ ביב היו באימ לשאול אותמ", מגלה חגית. "השכול האזרחי לא הרואי, ואינ שומ יפור גבורה מאחוריו, אבל אינ הבדל בינ אמא ששכלה את בנה במ לחמה לבינ אמא ששכלה את בנה בגלל מחלה. לשבוע הזה יש את הכוח של הקהילה להגיד למשפחות - אתנ • לא לבד". חגית דבירי עם בנה נועם ז"ל חגית דבירי: השכול האזרחי לא הרואי, ואין שום סיפור גבורה מאחוריו, אבל לשבוע הזה יש את הכוח של הקהילה להגיד למשפחות - אתן לא לבד אוריאל בוכריס ז"ל