שביעי

01.04.22 | כ"ט באדר ב' תשפ"ב | 482 גיליון שביעי | 38 האוויר, אבל זה צרמ לי מאוד. הת בא תי, אבל זה גמ ניער אותי ושמ אותי במוכנות לקראת התחרות שכנ אשתתפ בה. ידעתי שיש רק תחרות אחת, ואינ עוד צ'אנ ". לא היו לכ פקות לגבי הוויתור  על התחרות בשבת? "בשניות הראשונות אולי היו הרהורימ, אבל השבת היא בראש דר העדיפויות שלי ומהר מאוד היה לי ברור שלא אעשה את זה. זה חי לול שבת ממש, כי בתחילת המקצה צריכ להפעיל טיימר חשמלי, אבל גמ אמ לא - זה רחוק מאוד מהשבת שאני מדמיינת. "צריכ להבינ שזו לא רק אני ב י פור הזה. יש אנשימ שהשקיעו בי במשכ שנתיימ לקראת המשחקימ הפראלימפיימ, וב ופ אני אומרת להמ שאני לא עולה. ברוכ השמ, כל המעטפת שלי הבינה את זה וחיזקה אותי במהלכ השבת, כשישבתי בחדר. זה לא מובנ מאליו בכלל. "בכלל, אני חייבת תודה ל' לקומ' שתמכה בי לכל אורכ העונה. גופ גדול שנותנ ח ות ומאמינ, מעניק ל פורטאי את היכולת להתרכז באימונימ. וכמובנ מגיעה תודה גדולה גמ לעמותת ארז, שביחד עמ ההתאחדות ל פורט גרמה להי טוריה הזאת לקרות". חתונה בשידור חי בשכירות החיימ בארה"ב אינמ פשוטימ עבור ו פי, אבל היא מוצאת רגעי נחת. "יש לי מזל שהרבי פיזר שליחימ בכל העולמ. פעמ בשבוע אני חייבת לרדת לבית חב"ד בקולורדו. זה כמו אוויר לנשימה בשבילי. קידוש, משפחה חמה, מישהו לדבר איתו עברית. זה שובר את הלבד ומכני כוחות לכל השבוע". למרות שהיא מנ ה לשדר חוזק, יש רגע שבו כמעט נשברה. "הייתה פעמ אחת שרציתי לחזור הביתה. אחו תי התחתנה, ואתה יודע, מגיל אפ אנחנו קושרות מטפחות ומדמיינות חתונה. בהתחלה היה לי ברור שאהיה בחתונה, אבל אז הבנתי שבגלל הקורונה, אמ אני חוזרת, לא אוכל להשתתפ בתחרויות שעוזרות לי לקבוע את הקריטריונ לאולימפיאדה. הרגשתי שאני צריכה להקריב משהו מהחיימ האישיימ שלי בשביל ה פו רט. וזו הייתה הקרבה ענקית. פתחתי באגרות הקודש והרבי כתב שצריכ להישאר בשליחות". וככ, בזמנ שאחותה התחתנה, ו פי השתתפה מרחוק בחגיגה. "הקרנתי את האירוע בשידור חי בבית שלי, התלבשתי יפה ועשיתי חתונה ב לונ. לא הייתה שנייה שהפ דתי. זה חישל אותי מאוד. אחרי שפ פ תי את החתונה של אחותי, אחרי שהקרבתי, הרגשתי שאני חייבת להתאמנ יותר ולהוכיח שזה היה שווה את זה". כששיינא הייתה בת תשע, אחותה מנוחה רחל ז"ל טבעה בבריכה קטנה שהתמלאה מי גשמימ. "אני זוכרת את הטביעה כאילו קרתה אתמול. היא פשוט נעלמה, וכולנו התגיי נו לחפש אותה. אלה היו דקות שנמשכו כמו שנצח. אמא מצאה אותה עמ הראש במימ. צרחתי את חיי, לא האמנתי שזה יכול לקרות. "היא הולכת איתי כל הזמנ. לפני האולימפיאדה הייתה לי תחרות, והייתה יריבה אחת ששמתי לי למטרה לעבור אותה. בימימ הראשונימ של התחרות לא הצלחתי, והייתי בת כול מטורפ. היומ האחרונ נפל על האזכרה של מנוחה. חשבתי שאדחיק, ואתאבל עליה אחר ככ. אבל ברכבל לפני התחרות, נזכרתי בה ואלו היו חמש דקות שבהנ רק דיב רתי אליה, ביקשתי ממנה שתהיי איתי. הקדשתי לה את כל מה שיקרה. איכשהו הצלחתי למחוק את הפער מהיריבה, והרגשתי שמנוחה איתי על המ לול. • בלעדיה לא הייתי עושה את זה". משוחחת עם משפחתה, רגע לפני הזינוק בסין; ועם אביה, לאחר הנחיתה בישראל בהתחלה חשבתי שהרבי בטח רוצה שאהיה כמו כולן ואלמד בסמינר. כשקיבלתי את התשובה מאגרות הקודש, הייתי בהלם. הבנתי שזו השליחות שלי - להיות שם כיהודייה, לעמוד על הערכים שלי, לייצג את המדינה עם חצאית צילומים: ענבל פיזרו; באדיבות המשפחה