שביעי

01.04.22 | כ"ט באדר ב' תשפ"ב | 482 גיליון שביעי | 46 מ אות אמ לא אלפי פעמימ שמעתי את נו ח ההבדלה מפי אבא, לא ייח תי חשיבות לפ וקימ, חיכיתי רק שת תיימ ההבדלה, לעשות את המטלות המוכרות בצאת השבת )ניקיונ המטבח היה תפקיד שלי( ולהתיישב לי עמ הפלאפונ עד שעת לילה מאוחרת. אבל, באותו מוצ"ש על המרפ ת בעיר חיפה - המילימ של ההבדלה קבלו משמעות אחרת. הייתי ילדה ממוצעת, יש שישאלו מה הכוונה בממוצעת? ת בירי! אז אני א ביר. אני הרביעית במשפחה מבינ שמונה אחיי ואחיותי. אבא משגיח כשרות, אמא גננת, למדתי במו דות חרדיימ על אפ שביתנו היה יותר פתוח ופחות מח מיר, אכ מצד שני אהבת השמ ואמונת חכמימ היתה ניכרת מכל פינה. גדלנו בפתיחות, עמ פלאפונימ מחוברימ לאינטרנט אכ עמ ינונ והגבלות, מבחינת המצב הכלכלי - גמ כשלא היה בשמימ, ההורימ דאגו לכל מח ורנו ונהננו תמיד מטיולימ, חוגימ ואפילו פעמ בשנה נופש משפחתי. אמא עטויה כי וי ראש, לבושה תמיד בצניעות, אבא חובש כיפה שחורה, קובע עיתימ לתורה ומ תמיד בתפילה. החיימ הלכו בתלמ ובשגרה, חיימ ממוצעימ כבר אמרתי? לכנ, ש יימתי תיכונ וביקשתי ללכת לשירות לאומי ולשרת בפרקליטות בחיפה - הוריי זרמו איתי וקיבלו את בחירתי. פתאומ פגשתי אנשימ כלל לא ממוצעימ, תחומי עניינ לא ממוצעימ, והכל נפתח בפניי. פתאומ היה לי חשק להתלבש, לקנות, להכיר עולמ שעד עכשיו היה אפרורי משהו ושגרתי. מה שנקרא - מצאתי את עצמי. עבורי לפשוט את חולצת התלבושת המשעממת ובכל יומ להתאפר ולהתלבש - היה ק מ אחד גדול ופ ופ כבר לא ממוצעת... לה תובב במ דרונות המצוחצחימ של הפרקלי טות, לפתוח דלתות, להיכנ לישיבות ודיונימ עמ תג שבו מופיע שמי, זאת היתה הרגשה עילאית. הנה אני נמצאת בחלונות הכי גבוהימ מה שבחלומות הכי גבוהימ לא חשבתי שאגיע, אפ אחד לא ה ביר לי שהנפילה מהחלונ הכי גבוה תהיה כואבת ומר קת. וזאת כנראה ה יבה שהעו"ד, אדיר, התחיל לחייכ אליי - חייכתי חזרה חיוכ לא שגרתי כלל. טוב, הוא לא מ וג הגברימ האלו, איכ נאמר, הע רבימ, המחבלימ, הרשעימ. הוא מהמוצלחימ, מדיפ ריח נעימ, עורכ דינ מלומד, מתלבש בחליפות ונו ע במוכנית יוקרתית. תמיד אמא שלי אמרה לי שהיא רוצה שאביא מישהו מוצלח - מה יותר טוב מזה? לא רואימ עליו השתייכות למגזר הערבי, הוא ית גייר אמ להורימ שלי זה יהיה משמעותי. ופ ופ פרחתי, אדיר הרעיפ עלי אהבה מכל הכיוונימ ממש כמו ב רטימ, בכל בוקר חיכה לי ממתק ארוז עמ ברכה, בושמ, מחזיק מפתחות מיוחד, קרמימ ופינוקימ. בהתחלה אלו היו דברימ קטנימ, אבל ביומ שהוא כבר הביא לי טבעת עמ יהלומימ הבנתי שחיי מש תנימ. העושר והאושר שלא תמיד היו חלק בחיי היו ניגשימ וקרובימ מתמיד, הייתי בחלומ, אני חושבת שקוראימ לזה אהבה. היינו נפגשימ ב תר, למרות שחברותי כבר הת חילו להבינ אני עוד הכחשתי, פחדתי שמישהו יטיפ לי, ינ ה לעצור אותי - לכנ לא יפרתי לאפ אחד... freepik איור: // שרון ונונו ברוך המבדיל תחרות החיבורים של ארגון להב"ה. המטרה שלנו בלהב"ה להקדים תרופה למכה, להגיע לנערות ולנשים לפני שהן מגיעות לכפר. לשם כך השקנו תחרות חיבורים, מאמרים, סיפורים הגמר!