שביעי

08.04.22 | ז' בניסן תשפ"ב | 483 גיליון שביעי | 12 שר ו ן ר ו ט ר sharonroter@gmail.com ……… מהי המצווה הקשה בתורה? פעמ חשבתי שמירת שבת - לעצור את הכל לתוכ ואקומ שבו הכל א ור וד ווקא שמ לטעומ מעינ עולמ הבא, עמ בעלי והילדימ, בתוכ כור היתוכ עצב ני. עד שהתרגלתי והגעתי לאיזה טטו קוו שבו לכל אחד יש את העניינ שלו ואפ המשותפ קיבל צורה וצבע, טעמ והנאה, עד שלא הייתי מחליפה אותו בשומ הונ שבעולמ. אחר ככ חשבתי שכי וי ראש זה קשה. כמה שנימ אחרי גמ הצניעות התחילה להעיק. "כל כבודה בת מלכ פנימה". ושירת נשימ. ואיכ שומרימ על ה טייל של פעמ ועדיינ נשמעימ לתכתיבימ של היומ )ועוד בקיצ הישראלי(? אבל גמ בזה התחזקתי ואני מוצאת את הדרכימ להרגיש בלי ולהיות עמ ולהרגיש בגופי את חשיבות השמירה הזו. אבל היומ אני חושבת שהמצווה הקשה ביותר ביהדות היא מצוות כיבוד הורימ. לא בכדי היא היחידה בעשרת הדברות שיש עליה שכר בעולמ הזה - "למענ יאריכונ ימיכ". היא קשה כל החיימ. כשאתה ילד קטנ וחוצפנ. כשאתה מתבגר שחושב שהשמש זורחת לכ מכל מקומ. כשאתה צעיר וע וק בלהתפתח ולהתקדמ. ואחרי החתונה שמרוכזימ בזוגיות. רק כשבאימ הילדימ, אז ופ ופ מתחיל קצה קיצה של הכרת הטוב כי ופ ופ מבינימ כמה מ ירות נפש נדרשת בשביל להיות הורה. אבל עדיינ אנחנו במירוצ ובעומ , ולרוב, אמ אנחנו לא צריכימ אותמ, אנ חנו מתקשימ להשקיע בקשר. כשההורימ מזדקנימ אז זה באמת נהיה קשה. אלו הזמנימ בהמ אנחנו הופכימ להיות ההורימ והמ הילדימ ולפעמימ המידות שלהמ שתמיד עצבנו אותנו מקצינות, הרגשנות וגמ ההקפדות, ואנחנו שק רובימ ומטפלימ בהמ חוטפימ את הכל על הראש. גמ העובדה שצ זה קשה. מאוד. ריכ לפנות את החיימ והרצונות ולעשות פעולות הפוכות מהטבע, גמ כשעולימ כל מיני חשבונות מהעבר וגמ שצריכ ל בול את העצבימ של אדמ חולה, בודד ולא מאוזנ שהוא במקרה ההורה שלכ, וזה כואב. אני מקנאה באלו שעושימ את המצ ווה הזאת במ ירות נפש ובנתינה אינ ופית. לוקחימ את ההורימ לכל מקומ ושבעת הצורכ אפ מלינימ את ההורה בביתמ, מ ייעימ ו ועדימ אותמ בחו ליימ. שמוכנימ לוותר על עצממ לעי תימ במשכ כמה עשורימ, להציב את כפות ידיהמ תחת רגלי ההורימ ולעשות כל מה מה שהמ מבקשימ גמ אמ זה לג מרי נגד הרצונ שלכ. אני מודה שאני לא שמ. תודה לאל ההורימ שלי עוד צלולימ ומתפקדימ, אבל עדיינ זו התמודדות לא פשוטה לכבדמ כמו שהתורה וחכמימ מצווימ עלינו. הבעיה היא שגמ אי אפשר להת חכמ ולתת תירוצימ שאבא שלכ לא היה שמ בשבילכ בילדות או שאמא חרדתית ובגללה קשה לכ היומ לתפקד, התורה עול כיבוד הורים המצווה הקשה ביותר ביהדות היא מצוות כיבוד הורים. רק כשבאים הילדים, אז סוף סוף מתחיל קצה קיצה של הכרת הטוב צפתה את הכל מראש ו גרה לנו את כל אפשרויות המילוט. ועכשיו, ערב פ ח מגיע בצעדי ענק. בזמנ הקורונה השארנו אותמ לבד, אמ רצינו או לא. אבל השנה שוב עולה השאלה - אמא שלי או אמא שלכ? אצ לנו או אצלמ? וכל שאר ההתלבטויות שתמיד משאירימ לפחות אחד מאיתנו לא מרוצימ ובטח אחד מהמ. אני שואלת את עצמי לא מעט - איפה אני יכולה למתוח את גבולות ההכלה? כמה אני מוכנה לוותר על עצמי? על הדמיונות והרצונות שלי? בא לי שערב פ ח יהיה הערב הכי מיוחד בשנה )למ רות ששנה אחר שנה אני מוצאת את עצמי מתאכזבת( ואני מתפללת לה' שיתנ לי כוחות לקיימ את המצווה הזאת כמו בתלמוד או לפחות כמו השכנ שלי שמוליכ את אביו כל שבת לבית הכנ ת. • לחיימ ארוכימ ולברכה. shutterstock איור: