שביעי

15.04.22 | ערב פסח תשפ"ב | 484 גיליון שביעי | 8 י ש י פ ר י ד מ ן זמן חירותנו ההודאה בפסח היא על ראשית הדרך. לא על אמצע וסוף המסע. ועל החירות הבסיסית שלנו צריך להילחם ובוודאי להודות עליה. כי יהודים בני חורין זה כמעט חידוש היסטורי שלנו לא היינו בני חורינ באמת ולא חיינו על אדמתנו שלנו. היינו מפוזרימ, בני ח ות של אומות ודתות שונות, נתונימ לח דיהמ, מתוחמימ בתחומי מושב. לא עוד. לעולמ לא עוד. ולכנ נגד הקלקולימ מ ביב יש להילחמ במלחמת חרמה. להילחמ על הביטחונ, על הזהות היהודית, על עלייה יהודית, להיאבק באויבימ מבחוצ, ובאלו שמבית, ביד חזקה. והמ ע הזה יהיה ארוכ עד מאוד. מאה שנות ציונות היו לנו כמלחמה ארוכה נגד מבקשי רעתנו. ואמ צריכ אנחנו יכולימ להילחמ עוד מאה שנימ נו פות. אבל הפוליטיקה הצינית לא תד כדכ אותנו אל בורות הייאוש. המציאות הח רה והבלתי שלמה לא תפיל את רו חנו כי עכשיו פ ח ואנחנו עושימ דר בלילה הזה במחשבותינו ובליבנו ובקרב בנינו ובנותינו. אנחנו זוכרימ את הרא שית ומודימ על ח ד החירות. כי חירות • היא דבר יקר ונשגב. שבו ה יפור שלנו פסח הוא החג מתחיל. ההודאה, השמחה והזיכרונ המ על היותנו לראשונה בני חורינ. עבדימ היינו, עתה בני חורינ. אנחנו לא מודימ על ופ ה יפור. אנחנו מודימ על התחלתו. על הראשית. כלומר, בפ ח רק התחלנו לצאת למ ע. איננו מחכימ להגיע לארצ, לכבוש אותה ולבנות את בית המקדש בשביל להודות, להלל ולשבח ולהבינ שאיננו עוד עמ של עבדימ. אנחנו מודימ על ראשית המ ע שהחילונו בו כבני חורינ גמורימ. הנקודה היהודית זו חשובה ביותר כי המ ציאות האפורה והבלתי שלמה מכה בנו מדי יומ. החלומות שלנו בשמיימ אבל ההליכה על אדמת המציאות מלאה מח ומימ. מי שמתקשה להודות על הראשית, הייאוש יחכה לו מעבר לפינה. ואז מתחילימ הדי בורימ על "זו לא אותה המדינה", "המ גנבו לי את המדינה" "המילקי בברלינ" משמאל, או קולות שבאימ מתוכ הבית הציוני דתי פנימה: כבר לא צריכ להגיד הלל ביומ העצמאות. ברכה לשלומ המדינה? לשריה ויועציה? זו כבר לא המדינה שלי. פ ח מלמד אותנו ענווה, בלנות, ידיעה עמוקה מאיפה באנו ולאנ הולכימ. באנו מעבדות. יצאנו מעולמ אפל של אלפיימ שנות גלות. הרעו לנו, פגעו בנו, ני ו להשמיד ולכלות. אבל אנחנו עומדימ על הרגליימ, בני חורינ, ויוצאימ למ ע חדש לעבר עתיד מזהיר. עד שעמ ישראל יבנה את בית המ קדש יעברו מאות שנימ מרגע צאתו מארצ מצרימ. בדרכ יהיו המוני נ יגות, עיכובימ ורגעימ שפלימ בחיי האומה. יהיה חטא העגל. יהושע לא ישלימ במלואו את כיבוש הארצ. עמימ זרימ ישבו בירושלימ. תהיה מלחמת אזר חימ של שבטי ישראל מול שבט בנימינ. מנהיגימ ישראליימ יחבטו חיטימ בגת מחשש שהאויב יבחינ בהמ. שבט המ לוכה, יהודה, י גיר את גדול המורדימ העבריימ, השופט שמשונ, לידי האויב הפלישתי. עבדות תודעתית, המ וכנת מכל, תשתלט על בני ישראל. אז ההודאה בפ ח היא על ראשית הדרכ. לא על אמצע ו ופ המ ע. ועל החירות הב י ית שלנו צריכ להילחמ ובוודאי להודות עליה. כי יהודימ בני חורינ זה כמעט חידוש הי טורי. ויהודי בנ חורינ על אדמתו שלו זו מציאות מיוחדת שתמיד היה צריכ להיאבק למענה. היא מעולמ לא הייתה מובנת מאליה. רוב הזמנ בהי טוריה 90 צילום: יונתן זידל,פלאש ברכת כהנים בחול המועד פסח