שביעי

25 | 29.04.22 | כ"ח בניסן תשפ"ב | 485 גיליון שביעי ההונגרי, ששיתפ פעולה עמ הנא צימ. "הלכנו עמ טלאי צהוב. המשכנו ללמוד בחדר, ואני ואחי ה פקנו לחגוג הוא 1944- בר מצווה בבית הכנ ת". ב ובני משפחתו כבר הובלו לאושוויצ, ואז הוא נפרד לראשונה מאחיו התאומ, אכ לא לזמנ רב. "שלחו כל אחד מאיתנו לצד אחר, ופתאומ שמעתי 'צוילינגר ראו !' - תאומימ החוצה. זה היה מנגלה, שב דיעבד הבנתי שחיפש תאומימ לני ויימ שלו. יצאתי מהשורה, והוא שאל אותי איפה התאומ שלי. אמרתי ששלחו אותו לצד השני. בדרכ ה פקתי לראות בפעמ האחרונה את אבא שלי, ומנגלה אמר 'יש לכ אבא יפה'". זליג וצבי הובלו למחנה הצוענימ, שבו שכנ משרדו של מנגלה, ושמ קי A-2520 בלו את המ פרימ העוקבימ לזליג. "היינו בשוק. A-2521- לצבי ו זו הייתה הפעמ הראשונה עבורנו בלי ההורימ, והתחלנו לבכות". שני הנע בלבד, חזו שמ במראות 14 רימ, בני קשימ שצלקו את נפשמ. "ראיתי באחד הני ויימ איכ מנ ימ לחבר שני גמדימ יחד, או כיצד מרעיבימ אישה עד מוות כדי לבחונ את ההתנהגות שלה. "היינו מ תובבימ עמ עגלות זבל ליד המשרפות. פעמ ראינו שתי משאיות עמ מוזלמנימ, אנשימ שכבר לא היו מ וגלימ לעבוד בגלל אפי ת כוחות, רעב ומחלות. המשאיות נכנ ו למשרפות ויצאו ריקות, וכשהכני ו אותנו פנימה ראינו את האנשימ בתוכ התנורימ". זמנ קצר לאחר מכנ, המ שמעו שבינ המוזלמנימ החדשימ נמנימ גמ אביהמ ושני אחיהמ הגדולימ. "זה היה בשמ חת תורה. שמענו שאבא ושני האחימ היו חולימ, וידענו מה זה אומר. ני ינו להגיע אליהמ כדי לראות אותמ בפעמ האחרונה, אבל זה היה מאוחר מדי. המ כבר נשלחו למשרפות. מאז, בשמחת תורה אני רוקד עמ ה פר ואחרי החג מקיימ לאבא ולאחיי אז כרה". הקשר בינ התאומימ רק הלכ ו ה תה ד ק . "בלילות יכול נו לדבר בינינו, גמ אמ לא היינו זה קרובימ לזה". השניימ לא עזבו אחד את השני גמ כ ש ה מ ל ח מ ה נגמרה, והחלו את מ עמ הארוכ לארצ ישראל. דרכ הרי איט ליה, פינת מעפילימ וגירוש לקפ רי ינ, המ הגיעו ארצה, ולאחר שהות במחנה עתלית הגיעו במ גרת עליית הנוער לקיבוצ עינ גב שעל שפת הכ נרת. "למדנו חצי יומ ועבדנו חצי יומ. קיבלנו הדרכה צבאית, ובהכרזה על המדינה תפ נו עמדות ביישוב והגנו עליו מפני ה ורימ. המ הפציצו אותנו עמ אווירונימ, וני ו להיכנ למשק, אבל הדפנו אותמ בעזרת הפלמ"ח". בהמשכ השתתפו השניימ בכיבוש הר ו יתא ה מוכ. מנגלה גרוע מאייכמן בתומ מלחמת העצמאות צבי התגיי לחיל הימ, ועמ שחרורו ני ה לעבוד כמדריכ נוער. "לא הרגשתי שייכ. לא היה לי פנק אדומ של מפא"י, ולא אהבתי את כל הלכלוכ של המפלגות". הוא התגיי למשטרה ושימש כבלש, והכיר את רבקה שעבדה כשוטרת. 27 "היא הייתה ילידת חברונ, דור המ 1956- בארצ", הוא אומר בגאווה. ב נישאו, התגוררו בקריית שמונה, גידלו 38 את ששת ילדיהמ וחיו יחד במשכ שנימ עד שהיא נפטרה ממחלה קשה. את זליג, שנותר קרוב אליו עד . האח שימש 1983- יומ מותו, איבד ב כקבלנ מוצבימ ו ייע לתחזוק מוצבי צה"ל בלבנונ. במהלכ הנ יעה רכבו נתקל בתל עפר, ששימש להגנה מפני רכבי תופת, והוא נהרג. "אני ידר תי לו את העבודה הזאת", אומר צבי 40 בכאב; למרות שחלפו כבר כמעט ש נ י מ , ניכר שעדיינ קשה לו לדבר על מות אחיו, אפילו יותר מהמאורעות ה ק ש י מ ו ה א ו ב ד נ שחווה בשואה. שנה להוצאתו 60 בקרוב יצוינו להורג של אייכמנ. ויזל משוכנע שהיה דג נאצי שמנ יותר שמדינת ישראל לא הצליחה לשימ עליו את ידיה. "מנגלה היה גרוע יותר מאייכמנ", הוא אומר על הרופא האכזרי שחי בדרומ אמריקה .1979- עד מותו ב הצטערת שלא תפ ו אותו? "אני א פר לכ משהו. כשקמה הממשלה הנוכחית, היו אנשימ שאמ רו לי שהמ מפחדימ שלא ישמרו על היהדות כמו שצריכ. שאלתי אותמ מי קובע בעולמ, והמ ענו לי שהקדוש ברוכ הוא. והמ צודקימ. מה שהוא יח ליט, זה מה שיהיה. וזו התשובה שלי גמ לזה שלא תפ ו את מנגלה. הכל מלמעלה, ואינ מה להצטער". כש יימנו את שיחתנו הראשונה, שבה תיאמנו מועד לראיונ, אמרתי לכ 'תודה' ונזפת בי. למה? "כי אני לא מ פר את ה יפור שלי כדי לקבל תודה. יש לי שישה ילדימ, נכדימ ושמונה נינימ. יש לי גמ 16 משפחה 'מאמצת', משפחת ביתנ, ואת תלמידי ישיבת אמי"ת אשדוד של הרב שלומ מלול, שאני נפגש איתמ מעת לעת. התודה שלי זה שאני יכול ל פר להמ ולכולמ את ה יפור שלי". על מה אתה חולמ בלילה? "לא כל אחד עבר מה שעברתי. אפ פעמ לא באמת יצאתי ממחנה הריכוז. אני חי את זה כל הזמנ, שומע את הצ עקות של האנשימ. אבל בנ אדמ שחו שב שאולי הוא ישתחרר, יכול ל בול וגמ לשרוד. האמונה היא הדבר הכי חשוב, שגמ מייחד אותנו כעמ. זה מה שהחזיק אותי". שמעתי שיש לכ מנהג שאתה מקיימ ב ופ כל הרצאה. "נכונ. אני צועק עמ כולמ 'עמ יש • ראל חי!'". ויזל והרב לאו במסיבת יום 92- הולדתו ה צילום: מאיר אליפור צבי )עומד שני משמאל( וזליג )ראשון מימין( בקפריסין לפני העלייה לארץ צילום: באדיבות המשפחה