שביעי

29.04.22 | כ"ח בניסן תשפ"ב | 485 גיליון שביעי | 8 שר ו ן ר ו ט ר sharonroter@gmail.com ……… בעו על התוכנית ״עוד ניפגש״ נתה הראשונה כתבתי פה בעבר בהת להבות. חילונימ שעושימ מ ע בכדי לחדש את הקשר עמ בני משפחתמ שח זרו בתשובה. כשהתחילה העונה השניה העו קת בחרדימ שמבקשימ למצוא את בני מש פחתמ שחזרו בשאלה כבר הייתי ק פטית. יש משהו בחזרה בשאלה שקצת מרתיע אותי, תנועה הפוכה למהלכ שעשיתי שאני לא ששה להזדהות עמו, להבינ ולהכיל. כאילו אמ אחבק את זה, אז אני אאשר שזה אכנ "ב דר" ונכונ. אבל לאחרונה קצת התמכרתי ל"כאנ " ולתכנימ שהמ מעלימ. קירה קצרה: 11 ה דרה " יני - בינ חלומ לצלקות" על פינוי ימית עמ חומרי ארכיונ מאלפימ; ה דרה "דור וחצי" - על הילדימ של הע ליה הרו ית הגדולה בתחילת שנות התש עימ, והה כתימ המרתקימ - במיוחד "שיר אחד" על ה יפורימ שמאחורי השירימ. אז .2 ניגשתי לצפות גמ ב"עוד ניפגש" עונה הפרק הראשונ קצת צלע. תיאורנ של האמהות החרדיות שמגיעות לתל אביב ומזדעזעות היה טריאוטיפי וח ר חנ. לעומת זאת, החוזרימ בשאלה שמבקשימ לחפש את משפחתמ היו יפימ, אטרקטי בימ ואומללימ. עמ התקדמות הפרקימ קורה משהו בלתי יאמנ. הדמויות של האמהות החרדיות שהיו כל ככ מבוצרות בעמדתנ )ובהתאמ לככ יש ביקורת חריפה מהצופה על ככ שהנ מוכנות "לוותר" על ילדיהנ למענ התורה( עושות מהפכ במלוא מובנ המילה, וכח לק מהתהליכ גמ אנחנו הצופימ, ולחימ להנ ואפילו מתאהבימ בדמויותיהנ. פתאומ מתוכ הרצונ לשלומ והיכולת קבלה שלהנ גמ אנחנו עוברימ את אותה התנועה ומ קבלימ ומכילימ אותנ. ״איך זה יכול להיות אמא״, שואלת אותי הבת המתבגרת, "שאמא תוותר על הבת שלה? ועל מה? על זה שהיא 'דתי לדעתי'?"; כשאני באה לע נות לה, עולה לפני תמונת ההלוויה של הרב קנייב קי זצ"ל. כי כדי להבינ את החברה החרדית ואת הכוח העצומ שיש לקהילתיות שבה, אי אפשר לעשות איפה ואיפה. נכונ שיש מחירימ שצריכ לשלמ - לדוגמה ילד שיורד מהדרכ והדבר משפיע בהכרח על כל המשפ חה )שידוכי הבנות, מעמד האב בקהילה וכו'( ומהצד השני זו גמ החוזקה של המ גזר החרדי ומה שנותנ לו את העוצמה שלו בכבוד התורה והרבנימ, שאינ בשומ מקומ אחר בעולמ. ה דרה הזאת גרמה לי להרבה מאוד מחשבות ובמיוחד ה יפור היחידי שלא היה לו " ופ טוב" ועל חשבונ הר צונ להיות מחוברימ רק לאנשי התורה, התרחשה שמ הלבנת פנימ וחילול שמ שמיימ גדול. ב ופו של דבר מצאתי את עצמי מתאהבת ב דרה הרבה יותר מב עונה הראשונה. הרי גמ לילדימ שלנו יש פקות ורצונ לבחור בעצממ, ואולי גמ בכל אחד מאיתנו יש את התנועה הזאת פנימה והחוצה. בנו פ התוודעתי למושג "דתי לדעתי" ששעשע אותי ויצאתי לחקור את וגיית הדתומטר )בחיי שצריכ לעשות על זה נפגשנו שוב הגיע הזמן להפסיק עם השנאה העצמית. יוקר המחיה בישראל מאמיר למציאות שעולה על כל דמיון אבל האהבה היא בחינם ה כת בקרוב( - שומר שבת אבל יוצא לרוצ בבוקר, אוכל כשר אבל גמ במ עדות בלי תעודה, בלי גופיות ביומיומ אבל בימ … השלמ את הח ר. את פרשת בשבת שבה קוראים "קדושימ" על המצוות שבינ אדמ לח ברו ובינ אדמ לבוראו, בשבוע שבינ יומ הזיכרונ לשואה ולגבורה ויומ הזיכרונ לחללי צה"ל ויומ העצמאות, אינ מתאימ מזה לחזור ולומר לעצמנו שהגיע הזמנ להפ יק עמ השנאה העצמית. יוקר המ חיה בישראל מאמיר למציאות שעולה על כל דמיונ אבל האהבה היא בחינמ, אמנמ בעבודה קשה שמקורה בלדונ לכפ זכות, לא להקפיד, לא להיות מו נעימ מפחד ולאמצ בכל לב את "ואהבת לרעכ כמוכ". כלומר לצאת קצת מע צמנו )מהדעות, החשיבות העצמית, האידיאלימ הנשגבימ( ולראות את האחר שהוא בדיוק כמונו, אבל בואו, זה מה • שקוראימ אותו גאולה. צילום מסך