שביעי

04.05.22 ערב יום העצמאות תשפ"ב | 486 גיליון שביעי | 28 הודיה. אז מצד אחד אני צריכ להודות על ארבעת הילדימ שנשארו לי, אבל מצד שני היה לי כע מדוע רחל ושאר הילדימ נרצחו? למה ילד בנ שש, שחוזר מבית פר עמ פר תורה קטנ, צריכ למות? עד היומ קשה לי להגיד מילימ מ וימות בתפילה". אילו מילימ?  "בערבי שבתות אנחנו שרימ את 'לכו נרננה'. משני הצדדימ אני ממש שומע את נריה וצביקה, וזה משגע אותי. אני לא מצליח לומר את המי לימ האלה, ומתחיל לבכות. אבל למרות הכע , שעבר עמ השנימ, אני עדיינ אדמ מאמינ. הכוח שלי להמשיכ נובע גמ מתוכ האמונה בקדוש ברוכ הוא". אתה שואל את עצמכ לפעמימ  האמ היית יכול למנוע את הא ונ, לו רק היית בבית? "שאלה טובה", הוא אומר, ולו קח כמה שניות כדי לענות. "כנ. אני חושב שאמ הייתי שמ, אולי הייתי מצליח להתנפל על המחבל ולהציל אותמ. מה שאוכל אותי כל הזמנ זה שאיחרתי באותו ערב. היינו צריכימ לנ וע לבקר את בתא ו בא. אולי אמ הייתי חוזר מוקדמ יותר, אז לא היינו בבית והכל היה נראה אחרת. "אבל אני לא רוצה להמשיכ לחשוב על זה, כי זה רק מקשה. עצמ העי וק בזה גורמ לעינוי נפש מיותר. חבל להשקיע מאמצ בשאלה שלא תהיה לכ עליה תשובה לעולמ. עדיפ לנתב את הכוחות למקומות אחרימ ולהמ שיכ הלאה". איכ ממשיכימ הלאה?  "לכל אדמ יש את החבילה שלו. צריכ להכני את כל הצרות לתוכ תיק ולשימ על הגב. אמ הוא ישימ את התיק רק על צד אחד ובצורה לא נוחה, זה יכביד עליו. אבל אמ הוא ישימ אותו בצורה מ ודרת, הידיימ שלו יהיו פנויות לעשות דברימ טו בימ כמו לאהוב, לחבק, לתת ולהיות עמ הפנימ קדימה". סיפרתי לרחל על המשואה שבו, שלא מתכוונ וגמ לא יכול לשכוח את העבר, אכנ מקפיד 15 להישאר עמ הפנימ קדימה. לפני שנימ נישא בשנית להילה, ויחד המ גידלו את ארבעת ילדיו, חמשת יל דיה ואת שלישיית הילדימ המשותפימ הנכדימ. 14 שנולדו להמ, לצד "זה נותנ לי הרבה כוח. אני יודע שההמשכיות הזאת טובה לי ולילדימ, ואני יודע שזה מה שרחל והילדימ שנרצחו היו רוצימ שנעשה - שנש תקמ ולא נדעכ. הערבימ ני ו לכלות את משפחת שבו, אבל 'כאשר יענו אותו כנ ירבה וכנ יפרוצ' וגמ אנחנו רק עולימ ומתגברימ". חשבת לעזוב את השומרונ בעק  בות הפיגוע? "לא. ממש לא. הקמנו את איתמר, הדמ של אשתי והילדימ פוג בשומ רונ, וכאנ אנחנו נשארימ". איכ הרגשת כשעשהאל הודיע  לכ שהוא ישיא משואה השנה? "בכיתי משמחה ומעצב שרחל לא נמצאת. כמו ש יפרתי לה על כל הח תונות, יפרתי לה גמ על זה וביקשתי ממנה שתהיה מליצת יושר עליי, על • הילדימ ועל כל עמ ישראל". "הוא הכל בשבילי". עשהאל ובועז שבו עשהאל )שני מימין( ודני אבדיה )משמאל( בטקס שערכה לכבודו מכבי ת"א בשבוע שעבר צילום: מכבי ת"א "לאבא יש את החלק הכי גדול בהצלחה שלי", אמר השבוע עשהאל שבו בשיחה עם 'שביעי'. "עכשיו, כשאני ספורטאי בעל קריירה ובעל מש פחה, ואחרי שבניתי את עצמי ואת החיים שלי מחדש, הרבה יותר קל לי להתמודד עם השכול. אבל בהתחלה, אחרי הפיגוע, כשהכל היה טרי - ברגעים הקשים וברגעי המשבר האמיתיים - אבא שלי היה שם והיווה עבורי ועבור האחים שלי דמות משמעותית מאוד. "אבא לא ישב שבעה והתאבל כמו כל אדם שמאבד את אשתו והילדים שלו, מכיוון שהוא היה צריך לדאוג לילדים ששרדו. בשנה הראשונה הוא כלל לא עבד והיה רק איתנו. "כשהייתי שבור בחדר ולא רציתי ללכת לבית הספר או בכלל לצאת, הוא הוא היה דוחף אותי קדימה. הוא השרה עלינו את אווירת האופטי מיות ואת התחושה שאפשר וצריך לקום ולהמשיך הלאה. הוא תמיד האמין בי, ובאיזשהו מקום הר גשתי שאם אני איפול - אני אאכזב אותו. הוא היה שם בשבילי ברגעים שהכי הייתי צריך תמיכה. אבא שלי הוא הכל בשבילי. וכשהייתי צריך הוא • היה הקביים, הרגל, הנפש והלב שלי". עשהאל שבו: "אבא היה הקביים, הרגל והלב שלי" צילום: מכבי ת"א