שביעי

04.05.22 ערב יום העצמאות תשפ"ב | 486 גיליון שביעי | 8 צילום: ארכיון ארגון נשות הדסה משה ויסטוך ל ז כר ה נ ו פל י ם 74 טראומה בת יהודים, שהיו על שיירה שעלתה להר הצופים, נרצחו באכזריות 78 הילדים של אז לא ישכחו לעולם את • כחודש לפני הקמת המדינה היום הנורא, ובבית החולים הדסה מקפידים לקיים אזכרה לקורבנות "גרנו ברחוב שמואל הנביא בירושלימ, הצופה על שכונת שייח' ג'ראח שבה התארגנה השיירה. אחת הש כנות צעקה 'תוקפימ את השיירה!'. עלינו לגג, וראינו 12 את הרכבימ עולימ באש". זהבה פוק הייתה רק בת , אכ את המראות הקשימ ערב הקמתה של 1948 באפריל מדינת ישראל היא לא תשכח לעולמ. כחודש לפני הכרזת העצמאות של דוד בנ גו ריונ, עלתה שיירה לבית החולימ הד ה הר הצופימ, שהיה מובלעת יהודית מוקפת שכונות ובתימ ערבימ. גמ בשיירה זו, כמו בשיירות קודמות, עלו אוטובו ימ ורכבימ משוריינימ שבהמ רופאימ, אחיות, חולימ, מבקרימ ולוחמי ההגנה, שאיבטחו את הנו עימ מפני מתקפות חוזרות ונשנות. השלטונות הבריטיימ הבטיחו כי יאפשרו לשיירה, שנחשבה לגדולה במיוחד, להגיע בבטחה לייעדה, אולמ בני אדמ 78 . בתוכ זמנ קצר הותקפו היהודימ באכזריות מהמ זוהו. השאר נקברו בקבר אחימ ב 30 נרצחו ורק נהדריה, או לא אותרו עד היומ. "נהגנו לשחק בחדר המדרגות", נזכרת זהבה, "מכיוונ שחששנו מירי צלפימ ירדנימ. כשהבנו שהשיירה מות קפת, עלינו לגג". פחדתמ?  "לא, כי כל הנשקימ כוונו לכיוונ האוטובו ימ. השריוניות הבריטיות עמדו שמ ח רות מעש ולא התערבו, וגמ כוחות ההגנה שהתארגנו ל ייע לשיירה נעצרו ולא הורשו לעבור. חלק מהילדימ ראו אנשימ קופצימ מהאוטובו ימ ונשרפימ". "יותר ציונית, יותר קשורה לירושלים" יעקב זנדמנ היה אז בנ עשר וחצי. אביו, דב, עבד כנהג אוטובו בקואופרטיב 'המקשר' ושובצ לנ יעה באותה שיירה. "ב כ הכל היו שני אוטו בו ימ וארבעה נהגימ, כשבאחד מהמ היה אבא שלי, לצד אברהמ חבר, ישראל חומ קי ואליהו טרבלו ". כמו חבריו, גמ דב שירת בהגנה וקשר את גורלו עמ ירושלימ. למרות ה כנה לנ וע ברכבימ ציבוריימ שמא יותקפו על ידי פורעימ ערבימ, הוא המשיכ בעבודתו במ ירות, ולב ופ מצא את מותו. "מהאוטובו ימ האלה ניצל אולי אדמ אחד", מדגיש בנו יעקב. "את כל השאר לא הצליחו לזהות, כי הכל היה רק אפר ועצמות". "א ונ שיירת הד ה היה אחד האירועימ המכוננימ בהי טוריה של ירושלימ בפרט ומדינת ישראל בכלל", אומרת מנהלת המרכז הרפואי הד ה הר הצופימ, ד"ר החללימ היה אבנ דרכ בתובנה של 78 תמר אלרמ. "רצח הממשל ושל הנהגת הד ה שהאזור מ וכנ, והמקומ ננטש הייתה להד ה 1967 שנה, עד שבשנת 20 למשכ כמעט הזכות לחזור לבית החולימ שבפ גת הר הצופימ". לדבריה, "מאז מקיימת הד ה, בשיתופ האגפ להנצחה במשרד הביטחונ, את הטק הרשמי לזכר חללי השיירה, בהשתתפות עובדימ ומשפחות הנרצחימ. בעזרת ארגונ 'ראשית' אנחנו דואגימ שיגיעו גמ תלמידי תיכונ כדי לכבד את המעמד וללמוד על הי טורית השיירה". כחודש לאחר שחזתה בשיירה נשרפת, זהבה ובני משפחתה נאלצו לנטוש את ביתמ מחשש שחיילי הלגיונ הירדני יפגעו בהמ. מ פר שנימ לאחר מכנ היא החלה לעבוד כאחות במרכז הרפואי הד ה עינ כרמ, ונשארה שנימ. "אירועי השיירה מלווימ אותי כל החיימ, 42 בו והפכו אותי ליותר ציונית וליותר קשורה לירושלימ ולארצ ישראל", היא מ פרת. מיעקב לא מרפה השאלה על מה חשב אביו ברג עימ האחרונימ לחייו. "זה משהו שתמיד רציתי לדעת. באותה תקופה שהיתי בקיבוצ משמר העמק, שהיה תחת מתקפה מצד כוחותיו של קאוקג'י. אבא ידע על ככ, ואני מניח שברגעיו האחרונימ הוא דאג לבנ שלו". • רק ניצול אחד. לאחר המתקפה, 1948 באפריל השריוניות הבריטיות עמדו חסרות מעש ולא התערבו, וכוחות ההגנה שהתארגנו לסייע לשיירה לא הורשו לעבור. חלק מהילדים ראו אנשים קופצים מהאוטובוסים ונשרפים זהבה פוקס כיום, על רקע הר ציון