שביעי

03.06.22 | ערב שבועות תשפ"ב | 490 גיליון שביעי | 16 ש י חת מ ז נ ו ן // עק י בא נ ו ב י ק akiva333@gmail.com …… "שוב לא נלך, רחל", מבטיח אחד השירים האהובים על אלחנן אתאלי ז"ל; לא נעזוב שוב את העיר הזאת, שהאהובים בבנינו נישקו את אדמתה. ופתאום התשובה לשאלה 'למה להיאחז פה' נראית הרבה יותר ברורה הרבה עי וק תקשורתי וציבורי היה השבוע בירושלימ- מהזווית הביטחונית, מזו המדינית, מהדמוגרפית ועוד. אבל הכל מתנקז, כמדומני, לשאלה עד כמה אנחנו נחושימ להיאחז בה. כמה היא באמת בנפשנו. משירי החוגגימ ברחובות, דרכ נאומי הפוליטיקאימ ועד קריאות המתפרעימ בהר הבית. האמת, יש מה ללמוד מהערבימ. מהלהט שבו המ מגינימ על המקומות הקדושימ להמ. האמונה בצדקת הדרכ. הגאווה שבה המ נצמדימ לערכימ מיושנימ ועתיקימ. בקרוב אצלנו, אמנ. ביומ ירושלימ הזה הרהרתי גמ אני הק' בשאלה למה בעצמ עודני גר פה. רוב חבריי עברו מזמנ לת"א או ליישובימ. אני מקשיש ומתהלכ כבומר בינ הצעירימ שבאימ והולכימ. מדוע להתעקש ולהישאר כאנ? במידה רבה, זה בגלל שני נערימ ירושלמימ. אלחננ אתאלי היה תלמיד ישיבת עטרת כהנימ. בפורימ הוא יצא את ביתו והלכ 1991 ב מטאות העיר העתיקה מוכ לכותל, כשערבימ התנפלו עליו ורצחו אותו. באותו זמנ שלומ שרקי היה פעוט בנ שנתיימ. כמו אתאלי, גמ הוא גדל 2015 בירושלימ, ובערב יומ השואה נרצח בפיגוע דרי ה בצפונ העיר, בצומת המטה הארצי. הרבה נקודות משיקות בינ ה יפורימ . שניהמ 26 שלהמ: שניהמ נרצחו בגיל בנימ למשפחות צרפתיות-צפונ אפריקאיות שחלמו על ציונ במשכ שנימ. שניהמ קבורימ בירושלימ - אתאלי בהר הזיתימ, שרקי בהר המנוחות. ולשניהמ יש אח צעיר שעובד בתקשורת, וככ התוודעתי ל יפור חייהמ ולאהבה העזה שלהמ לעיר. גמ המצבות של אתאלי ושרקי דומות; על המצבה של שלומ כתוב שנולד בירושלימ, "אהב את אבניה וחוננ את עפרה", ולב ופ "נהרג בה על קידוש השמ". מצבתו של אלחננ מ פרת ש"אהב את ציונ עד כלות הנפש, וציפה לישועתה. מ ר נפשו על קידוש ה' בינ חומות ירושלימ, בגיל כ"ו, בנשיקת אדמתה בדמ". בנשיקת אדמתה בדמ. שלוש מילימ מזעזעות ומלאות הוד, שבהנ בוחר אבא לתאר את מות בנו עוד בטרמ לנפילתו. מאות פעמימ 30 מלאו קראתי את הכיתוב הזה, והוא לא מפ יק לפרק אותי. בהלווייתו של שלומ שרקי שרו את השיר שאהב, 'ציונ תמתי'. זה שיר געגוע לירושלימ, שכתב מנחמ מנדל שנימ. אחרי 100- דוליצקי לפני יותר מ ההלוויה הלכתי לקרוא את הנו ח המלא. יש שמ משפט שאומר "יהי גרוני כמק, אכול עש ורימה, אמ קולי לא אשא לבכות ענותכ". שתי המילימ האחרונות רומזות לשורה מ'ציונ הלא תשאלי' של רבי יהודה הלוי: "לבכות ענותכ אני תנימ, ועת אחלומ שיבת שבותכ, אני כינור לשירייכ". מנדל דוליצקי לקח את המילימ לבכות ענותכ. את הכינור לקחה נעמי שמר )זצ"ל(, כשחיברה את ירושלימ של זהב. בעיניי, שיר האהבה היפה ביותר שנכתב לירושלימ. אמ ריה"ל ודוליצקי העזו רק לחלומ על בנייתה, אלחננ אתאלי ושלומ שרקי חיו בירושלימ הנבנית, ההולכת ופורחת. אנחנו חיימ בדור שבו נבואות מתחילות להתגשמ. אחד השירימ האהובימ על אלחננ אתאלי היה 'שוב לא נלכ', שחוגג את חזרתנו לירושלימ ולמקומות הקדושימ. "שוב לא נלכ, רחל", מבטיח השיר. כלומר, לא נעזוב שוב את העיר הזאת, שהאהובימ בבנינו נישקו את אדמתה. ופתאומ התשובה לשאלה למה להיאחז • פה, נראית הרבה יותר ברורה. 1 2 אלחנן אתאלי ושלום שרקי ז"ל 3