שביעי

19 | 10.06.22 | י"אסיון תשפ"ב | 491 גיליון שביעי ב 100 שבוע שעבר מלאו ימימ לפלישת הצבא הרו י לאוקראינה ולתחילת המ לחמה העקובה מדמ. העו למ כבר התרגל, האולפנימ הפתוחימ בערוצי החדשות נ גרו, והאייטמימ על המאורעות התרחקו מהכותרות הראשיות. עבור מי שחיימ שמ, אינ צורכ בתזכורת לזוועות שמתרחשות מדי יומ, ועבור אלו שנמלטו והפכו לפליטימ - החיימ מלאי ימני שאלה והמ עדיינ מחפ שימ תשובות. (, יליד אוק 42) עקיבא ברוידא ,12 ראינה, עלה לישראל כשהיה בנ וברבות השנימ חזר למולדתו בשלי חות. הוא שב לפני כשש שנימ, וכ שהידיעות על המלחמה החלו לזרומ, עזב הכל ויצא לגבול מולדובה כדי ל ייע לפליטימ ולהביאמ ארצה. הוא ט , חזר ושוב ט , וניכר שהמלח מה מלווה ולא עוזבת אותו גמ כעת, כשהוא שוב בבית. ”בפורימ הבאנו ליצנימ ועשינו לילדימ מ יבה, אבל באמצע כל החגיגה התפוצצ בלונ וכל הילדימ התכופפו מיד מתחת לשול חנ. זאת יטואציה לא הגיונית”, הוא מ פר בראיונ ל’שביעי’. מה הביא אותכ ל יטואציה  הזאת מלכתחילה? ”אני מכיר את האזור, הקהילות ואת הרבנימ, וכשהרו ימ פלשו קי בלתי המונ פניות מאנשימ בקהילות שביקשו חילוצ. האנשימ בחארקוב פנו לרב שלמה א רפ, שהיה אחראי על מ גרת הלימודימ שמ, ושאלו אותו האמ הוא יכול לעזור למשפ חות. כל העולמ קיבל את המלחמה בהפתעה, ולכנ לא הייתה התארגנות מוקדמת. קמו כל מיני יוזמות של גו פימ ואנשימ פרטיימ ל יוע. ”הרב א רפ פתח קבוצת ווט אפ, וכתב לנו שעכשיו זו שעת האמת ושיש אלפי יהודימ שצריכימ עזרה. הכינו אותנו שלא יודעימ מה בדיוק הולכ לקרות שמ, אבל אני וחבר התנדבנו וט נו. שמי מולדובה נ גרו מחשש להפצצות, אז הגענו לקישינב דרכ רומניה, בערכ עשרה ימימ לאחר פרוצ המלחמה. אפ אחד לא היה מוכנ אלינו. לא ידעו שבאנו, וגמ הגו פימ לא ידעו מה לעשות. התכוונתי להיות שמ שבוע, אכ מכיוונ שהיה עומ גדול ביקשו ממני להישאר עוד שבוע, ככ שעשיתי את פורימ שמ. לאחר כחודש, נוצר מצב שלא היה מי שילכ, אז ט תי שוב באזור פ ח”. לא חששת להתקרב לאזורי הל  חימה? ”ברור שחששתי. מולדובה מחול קת לשניימ: בחלק אחד הצבא הרו י שולט, ואנחנו בחלק השני. בקישי ק”מ מה 30- נב היינו מרוחקימ כ צבא הרו י. לא ידענו איכ המלחמה מתקדמת, מהר או לאט, האמ אנחנו מפונימ או לא. בפעמ השנייה, הגעתי ביומ חמישי וביומ שישי היו התראות על כני ת כוח רו י למולדובה. היינו צריכימ להתכוננ יחד עמ כל הקהילה ואנשי ה יוע שהיו שמ לפינוי. כל זה היה רגע לפני שבת”. מה עשיתמ שמ בפועל?  ”התכנונ מראש היה לעזור ליהודימ, אבל לא בדקנו דרכונימ ומ מכימ. העיקר עבורנו היה להציל חיי אדמ. קיבלנו הודעות מהקהילה באוקראינה על אוטובו ימ שיצאו לכיוונו. אפ אחד לא הדריכ אותנו. לדוגמה באה אישה אחת עמ ילדימ ו בתא לא יהודימ, אבל בעבר היא הייתה נשואה לישראלי והתגרשה ממנו. האב נמצא בארצ ולא מעוניינ לקבל אותמ, אז ידרנו להמ שיגיעו לגרמניה, שמ המ קיבלו מלגה ונ כנ ו לתוכנית קליטת פליטימ. היא אחר ככ שלחה לי הודעת תודה”. ישראל פגה ביקורת  על ההיערכות והמדיניות שלה ב וגיה. ”בארצ לא היו מו כנימ לקליטת פליטימ. אמ הקונ ול היה עובד ביב השעונ, הוא היה איש 150 יכול לקבל בכל 500- ביומ. אבל הגיעו קרוב ל יומ. רשימת ההמתנה הייתה ארוכה במיוחד. יש כאלו שעזרתי להמ, אכ איני יודע כמה באמת הגיעו בהמשכ. אני מאמינ שעזרנו למאות אנשימ להגיע לכאנ. ”בפעמ הראשונה שנ ענו לגבול, התנהלות מדינת ישראל לא הייתה ראויה. הגיעו אלינו פליטימ מאזו רי מלחמה ומוות, והמדינה מתחילה לדחות אותמ מתוכ כל מיני חישו בימ. כשדיברתי עמ אחד הגורמימ המרכזיימ, הוא אמר לי שהמ התריעו שבועיימ מראש והיו מוכנימ לקבל, אכ כעת האחריות היא של היהודימ שנשארו ולא ברחו לפני המלחמה. ”למעשה, זה לא מדויק. אחד האנ שימ במקומ יפר לי שהוא רצה לע לות כבר בהתרעות הראשונות, אכ היה צריכ לקבוע תור מראש והוא חיכה שבועיימ. כשפרצה המלחמה הוא התקשר שוב ואמרו לו שמקבלימ מחו נימ בלבד. אז הוא נ ע לגרמניה. הייתה שמ ביורוקרטיה שלמה, כש לצידנו נוצרימ שמקבלימ את כולמ ועוזרימ למלא מ מכימ”. ”תביא מסמכים מקייב” ברוידא, עצמאי, מתגורר ברבבה עמ אשתו וחמשת ילדיו. דודתו עדיינ מתגוררת באוקראינה, ולמרות שו רשיו הוא נמנע מלתמוכ בצד אחד במלחמה. ”ה כ וכ הזה מורכב מאוד, ושני הצדדימ מציגימ טענות נכונות שאי אפשר להתווכח איתנ. אני לא מ כימ עמ הפלישה הרו ית, אבל