שביעי

17.06.22 | י"ח סיון תשפ"ב | 492 גיליון שביעי | 40 ”שמהר ייכ ומחרבייכ ממכ ייצאו. אני לא שמ את מבטחי באנשימ בכלל. אני ומכ על מי שעובד איתי מעל ומעבר. פוליטיקאימ חושבימ היומ ככ, ומחר חושבימ אחרת”. 13 פגוע ממך מגיל ( הפכ לדמות משפיעה 55) עדה ביותר על הנופ הפוליטי והתרבותי בציונות הדתית בשל פעילותו בעי תונ, כנ י ירושלימ ש’בשבע’ מקיימ בארצ ומחוצה לה, ואירועי תרבות ומפגשימ ע קיימ עמ חיבורי מגזרימ שהוא מוציא לפועל. מבלי ליפול לקלישאה על יפורי ינדרלה, קשה שלא להתרשמ מהמ ע שגמא אחרי שגדל בדירת חדר וחצי בשיכונ ה’ של הפועל המזרחי בבני ברק, במשפחה בת תשעה אחימ ואחיות, להורימ ניצולי שואה שעלו מטריפולי. אביו היה פועל בניינ ואמו עקרת בית; בו היה איש הפועל המזרחי, עמו ארביב, שפעל רבות למענ רווחתמ ויישובמ של יהודי לוב. משפחת עדה עלתה ארצה בש . בזמנ מלחמת העולמ הש 50- נות ה נייה חיו הוריו תחת הכיבוש האיטלקי והמכבש הגרמני, ורבימ מבני משפחתו של אביו נ פו בלוב. אמו, תבדל”א, זוכרת את הרעש המצמרר של רקיעות נעלי החיילימ הנאצימ שעלו לחפש יהודימ בבניינ שבו התגוררה. דודו סעדה )במרכז, בסוודר הכהה( בילדותו, עם סבו )משמאל( ובני משפחתו המורחבת "עד היום אני מחפש את האנדרטה ."7 לספינת ערוץ סעדה זבולונ המר יורד מביתו, ב מוכ לבית ה פר שבו למד, עמ עיתונ ’הצפה’ תחת זרועו. המפגש הכואב עמ הציונות הדתית הגיע כשרצה להתקבל לישיבה תיכונית. "כל חברי התקבלו, ורק אני לא. להמ קראו בלומשטיינ וברנשטיינ, ולי עדה. הייתי תלמיד מצטיינ. ידעתי משניות, גמרא, את כל פרשיות התורה בטעמימ. אחרי הלי מודימ ישבתי בתלמוד תורה”. נשמע כמו אירוע טראומטי.  ”טראומה גדולה. אבל באחד הכנ ימ של מנהלי הציונות הדתית אמ רתי לחבר’ה אצלנו: תקשיבו, הולכ להגיע האיש הזה, ששלח את מכתב אי הקבלה מהישיבה. הוא לא נכנ בחינמ. הוא ישלמ. הוא בא, מתחיל להרימ את הקול: ’מי בעל הבית פה?’ ואני אומר בלב לקדוש ברוכ הוא, אני רק הולכ לנקות את הלב שלי. עניתי לו: אני פגוע . הבנ שלי 13 ממכ מאז שאני בנ ראה את כל ה יפור, ניגש אליי ועורר אותי: ’נו אבא, גמרת עמ ה יפור שלכ? יש כנ שצריכ להרימ’”. לישיבה ההיא הוא לא התקבל, אבל לישיבת בני עקיבא ברעננה דווקא כנ, ובזכות לימודיו בשרונ פגש את אשתו, חגית, כשהדריכ ב ניפ בני עקיבא בכפר בא. ”אני לא חושב שהעובדה שאני פר די תקעה אותי באיזשהו מקומ, מלבד אותו ני יונ להתקבל לישיבה תיכונית. כל האחימ שלי שינו את שמ המשפ חה לשדה. רק אני נשארתי עדה, ולא נראה לי שזה הזיק לי”. המ טעו?  ”בפר פקטיבה שלי כנ. אני חושב ששדה זה יפה, כנ? הנכדימ שלנו היומ לא יודעימ אמ המ פרדימ או אשכנזימ, וטוב שככ”. המשטרה הצרה את צעדינו. לקחו ציוד, פשטו על האולפנים. אחת התובעות אמרה במשפט בפאניקה: והשופט לא אדוני השופט, הם הולכים להקים עיתון! מה הבעיה שאזרחים יקימו עיתון? הבין מה היא רוצה, ”לפני שהגרמנימ פרצו לבניינ, נכנ ו השכנימ הערבימ, א פו והח ביאו אותמ מתחת למיטות בבתיהמ. הגרמנימ שאלו את הערבימ ’איפה היהודימ? החבאתמ אותמ?’, והמ ענו שלא. אמי זוכרת אירוע שבו יהודי עטור זקנ נרצח על ידי גרמנימ כשהמ פשוט חנקו אותו למוות. המ ניצלו בזכות שכניהמ הערבימ, ח ידי אומות העולמ”. מדי בוקר הוא היה רואה את השר 7 צילום: אתר ערוץ