שביעי

24.06.22 | כ"ה סיון תשפ"ב | 493 גיליון שביעי | 30 לאנ נעלמה הצעקה שכל ככ אפיינה את האלבומימ הקודמימ? יכול להיות שאתה כבר לא מרגיש צורכ לבעוט? ”האנרגיה עוד קיימת בי, הצע קה עוד נוכחת. אני בורח מהגדרות מוזיקליות. מבחינתי, רוק זה אנרגיה מ וימת. ’הבית’ מחפש קשב אחר. זו צעקה בקול דממה דקה, שמגיעה ממקומ של בית”. בזמנ שבוצר מדבר על הבית אני תוהה לעצמי לאיזה בית הוא מת הוא ה פיק לעבור 40 כוונ. עד גיל בינ צפת, תל אביב, להתגורר עמ שנימ בהודו ולא 17 משפחתו במשכ מזמנ עלה עמ אשתו ושמונת ילדיו לעמוקה שבגליל. ”הבית הפרטי שלי פועל במרחב התודעתי - קשרי הנצח, המשפחה, הילדימ, ההורימ, חברי האמת. אני לא בהכרח מזהה תחושת בית עמ מקומ פיזי. אני מתכוונ לבית גמ בהקשר של הכלל, החברה והמרחב שבו אנו חיימ. אני מחובר לארצ ישראל ולעמ הזה. כשחיימ ממקומ של תחושת ביתיות ועדינות, מתוכ רגש אבהי יותר, זה איכ מאחימ את הפצעימ? ”קודמ כול לנתח את המאבק בתו כנו ולבוא אליו ממקומ של אור, לא של כאו . באופנ אישי, אני שואפ לנצח את המאבקימ העצמיימ שלי, ומתוכ זה לחפש את השלומ בתוכנו ולהגיע אליו עמ כל אדמ”. להופעות האחרונות עלית עמ חלוק לבנ, לוק שהזכיר לי את הרב מנחמ פרומנ ז”ל, שבוודאי היה איש של שלומ. ”אני מעריכ מאוד את הרב פרומנ. אני לא מתכוונ לשלומ פוליטי. הכ וונה היא שלומ של ’ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמימ’. כלומר, מה אני מקרינ כאדמ פרטי”. לאורכ השיחה, כמו באלבומ ועל הבמה, בוצר מהלכ בעדינות בינ המגזרימ השונימ. את הצבעוניות והכיוונ, את ההימנעות מהגדרות וחו ר השייכות, הוא צריכ להנגיש לילדיו. ”לעניות דעתי זה יכונ לא ללכת בגישה הזאת. האינטרנט בלאו הכי פתח בפנינו הכל. הוא מחייב אותנו לפתח חו נ אישיותי, וזה מה שאני מנ ה להעניק לילדיי. חו נ כזה שיעזור להמ לא לייצר קונפליקטימ בינ קהילות וחברות שבהנ המ חיימ. עולמ שכולו שחור ולבנ, במקודמ או במאוחר, יתפוצצ לכולנו בפנימ”. אתה מנ ה לייצר לילדיכ עולמ ללא קונפליקטימ? הלוא אתה הדו בורח מהגדרות מוזיקליות. בוצר בבארבי מאפשר לחבק ולה תכל לאחר בעי ניימ. אותנ ידיימ שיודעות לח ל מחבל בשעת הצורכ, צריכות לדעת גמ לחבק את מי שצריכ לחבק”. למה הכוונה? ”שלא תטעה, אני עדיינ איש יצהר, אני עדיינ מ תובב בשומרונ. אני לא חלילה אומר ’בואו לא נהיה ביטחו ני טימ’. אבל גמ הביטחוני ט יודע שהמאופק הוא החזק, ושהאלימ לא פועל מתוכ שיקול דעת”. לאחות תחת אש אל מול ההקשר הזה, קשה שלא לחשוב על השיר שחותמ את האלבומ, ’ידידי’, שכתב בוצר על הרב רזיאל שבח ז”ל וביצע יחד עמ דנ לומונ. ”כתבתי אותו בליל הרצח, והוא נבע ב פונטניות ובזמנ אמת מתוכ הכאב הנורא. הכאב הזה הוא חלק ממה שאנ חנו. מבחינתי, אי אפשר לשיר על בית, מבלי ל פר את ה יפור הזה. זה חלק מהפצעימ שצריכ לאחות תחת אש”. לא הסתדרתי במסגרות, חונכתי בבית ספר של החיים. הטבע מסביב לצפת הציל אותי. דרך השירים והכתיבה יצרתי לעצמי מרחבים שמנעו ממני ללכת לאיבוד לגמרי. אני מזדהה עם קשיי הנוער של היום. משם אני בא צילום: אביב לוסקי הרב רזיאל שבח ז"ל