שביעי

24.06.22 | כ"ה סיון תשפ"ב | 493 גיליון שביעי | 32 כתבתי את 'ידידי' בליל הרצח של הרב רזיאל, והוא נבע בספונטניות ובזמן אמת מתוך הכאב הנורא. הכאב הזה הוא חלק ממה שאנחנו. אי אפשר לשיר על בית מבלי לספר את הסיפור הזה ב יירת המתנחל מתל אביב, שגר במשכ כל ככ הרבה זמנ בהודו... ”זו בדיוק הנקודה, אני לא חי את זה כקונפליקט. ההפכ, אצלי הקצ וות מעידימ על עושר. הכל מתחיל מאמונה. חכמה בגויימ תאמינ. כיומ אנשימ נחשפימ כל הזמנ לגיוונ, לא צריכ לייצר בבהלה. באופנ הזה, הכל מרגיש אחרת”. ואיפה עובר הגבול שבו תגיד לי לדיכ - זה לא מקובל? ”אתה צודק, בדיעבד הגישה הזאת מובנית, אבל מלכתחילה זה האתגר. יו פ ואחיו החטיאו, המ הכני ו אגו ומעמדות ליח ימ המשפחתיימ. חלק מלגדל בינ אדמ זה לראות אותו ואת הגדולה והפוטנציאל שבו. הגבול אצלי הוא ערכי הב י של הבית היהודי. זה אומר להבינ את המורכבות. אני מחויב להלכה, אבל אני מבינ שמול הילדימ שלי זה לא עובד ככה. אני לא בוחר את החברימ שלהמ, ולא מחליט מה המ יחשבו. במובנ מ וימ המ מעלימ אותי, מביאימ אותי להתמודדויות שלא חש בתי שאגיע אליהנ. אני מנ ה להיות טבעי בהתמודדות הזאת”. איזה ילד אתה היית? חזרת בשא לה בגיל צעיר. ”לא ה תדרתי במ גרות, חונכתי בבית פר של החיימ”, בוצר משיב בחיוכ. ”הטבע מ ביב לצפת והאמנות הצילו אותי. דרכ השירימ והכתיבה יצרתי לעצמי מרחבימ שהצילו אותי מללכת לאיבוד לגמרי. אני מזדהה האומנות "הצילה אותי מללכת לאיבוד" נוף מולדתו ויצירתו. צפת צריך לצעוק יחד במוזיקה הישראלית יש טרנד חדש שמשתפ יותר כלימ אתניימ ומזר חיימ, שהיו פחות מוכרימ עד לא חרונה. "אפשר לראות בצורה חזקה איכ אנשימ, שהמנטליות שלהמ הייתה ’אשכנזית’ מאוד, פתאומ מת חילימ לאהוב כלימ מ וימימ”, מ ביר בוצר. ”זה פתח משהו בלב. החשיפה לכלימ חדשימ ולתרבויות מגלה דב רימ באישיות שלנו, ואני מחפש את החיבור בינ התרבויות”. וכשהוא מתאר את החיבור שבינ התרבויות, הוא מתכוונ לכל מילה. ”חשוב לי לחבר את העולמ של בית הכנ ת והתפילה לעולמ המוזיקה. זה האתגר הגדול שלי. גילוי הקול האישי שלי הוא התפילה וההתבודדות. לשמ אני נמשכ, ואני מנ ה לשלב עוד כלימ וליצור מוזיקת עולמ שמבטאת רבדימ וצלילימ חדשימ. למעשה כבר שיחררנו שני ינגלימ מתוכ האלבומ הבא, שכבר נמצא בשלבי יומ. אני משתפ בו פעולה עמ זמר מו למי מהודו”. את הודו הכרת היטב ומקרוב, אבל איכ עובד שיתופ הפעולה הזה? ”גמ כשאני עובד עמ זמר הודי, אני שר וכותב בעברית. עמ כל זה שהחוויה הבינלאומית פועמת בי, אני פועל מתוכ הבית, מתוכ העמ שאליו אני שייכ ואותו אני אוהב. אני מחפש את המקומ של הצעקה המשותפת, וזה האתגר שלנו כחברה - לצעוק • ביחד, ולא אחד על השני”. מאוד עמ הנוער של היומ, עמ הק שיימ שלהמ, משמ אני בא”. אז מה בכל זאת משכ אותכ החו צה ונתנ לכ את הדחיפה ליצירה? ”חד משמעית הצבא, השירות ב יירת הנח”ל. אני כל ככ מודה להשמ ששלח אותי למקומ שבו בפעמ הראשונה בחיי הבנתי בשביל מה. אני לא יודע לאנ הייתי מגיע בלי זה”. 90 צילום: דוד כהן פלאש