שביעי

31 | 15.07.22 | ט"ז בתמוז תשפ"ב | 496 גיליון שביעי מ (25) אז שעדנ קויאר זוכר את עצמו, הוא תמיד אהב להתע ק בבנייה. כבר מגיל צעיר הוא פירק לגורמימ מכונות כבי ה משומשות, הקימ פרגולות מעצ ובנה אופניימ מיוחדימ. כש יימ את שי רותו כלוחמ בחיל ההנד ה, הוא הבינ שהעתיד לא צופנ עבורו משרה במ שרד ממוזג, והחל לעבוד אצל קבל נימ ו פקימ. כעבור זמנ קצר הוא אפ פתח ע ק משלו לבנייה בעצ ובברזל. מאז הוא מגיע בכל בוקר לאתרי בנייה ברחבי הארצ, עובד במשכ כל היומ כיהודי בודד לצד פועלימ ער בימ ופל טינימ, וחוזר בערב לביתו בגוש עציונ. קויאר מכיר היטב את ה כנות הכרוכות באתרי בנייה, אכ מעולמ לא האמינ שימצא עצמו בבית חולימ, אחרי לינצ' אכזרי שבוצע נגדו ונגד אחד מעובדיו על ידי עש רות פועלימ ערבימ. הכל החל בגלל ויכוח פעוט וח ר משמעות במהלכ יומ עבודה באתר בנייה ברעננה, אבל כואב לא פחות - מבחינתו - היה היח המחפיר שקיבל ממשטרת ישראל. היא הפכה פשוט לא מ פיקות לתנאי המחייה של היהודימ”. ”אין לנו לאן ללכת” כאמור, היה זה עוד בוקר שגר תי, שבו נ ע קויאר יחד עמ העו בד שלו, הימנ בינשטיינ, לעשות את הדבר שהוא הכי אוהב בעולמ - לי צור, להרכיב ולבנות. ”התחלנו לע בוד בקומה התחתונה, ובשלב מ וימ היינו צריכימ לעלות במעלית לאחת הקומות הגבוהות”, הוא נזכר. ”יש מעט מאוד מעליות לעשרות פועלימ שצריכימ לעלות ולרדת, ולכנ הלחצ תמיד גדול. חיכינו חצי שעה שיתפנה מקומ, ואז הגיעה מעלית עמ ארב עה פועלימ עליה. ביקשנו להצטרפ אליהמ, המ טענו שאינ מקומ ולאחר שביקשנו כמה פעמימ להיכנ , אחד מהמ נתנ לנו להצטרפ. ”כשנ גרו הדלתות, המ התחילו לדחופ אותנו. ני ינו להגנ על עצמנו, וכשנפתחה המעלית נמלטנו לכיוונ המטבח שנמצא בקומה השלישית. התקשרנו לאחד ממנהלי העבודה ו יפרנו לו מה קרה, אכ מהר מאוד הבנו שאנחנו במבוי תומ ואינ לנו לאנ ללכת”. בתוכ זמנ קצר מצאו עצממ קויאר ובינשטיינ מול עשרות פועלימ, חמושימ בכלי ברזל ובמבטי רצח בעיניימ. ”המ התנפלו עלינו וחבטו בנו בעזרת הכלימ במשכ דקות ארו כות”. למזלמ של השניימ, רגע לפני שאיבדו הכרה, מנהל העבודה הגיע למקומ האירוע עמ נשקו האישי ופי זר את הפועלימ. כשהאמבולנ הגיע למקומ, עדנ חשב שהוא ניצל, אכ לצערו האירוע היה רחוק מלה תיימ. ”הפועלימ הערבימ מנו ימ מאוד באירועימ שכאלה. המ מבינימ שב משטרת ישראל, מי שמגיש את הת לונה ראשונ, השוטרימ תמיד יהיו בעדו. לכנ, תוכ כדי שהחובשימ טיפלו בנו, המ הגישו נגדנו תלונה לשוטר בניידת. הוא ח מ את האמ בולנ ששכבתי בו כדי לגבות ממני פרטימ, ולא היה מוכנ לזוז מהמקומ לפני שאדבר איתו, למרות שהוא ראה שהייתי במצב קשה. כשנ ענו לבית החולימ, כמה מהפועלימ אפילו רדפו אחרינו עמ הרכב שלהמ”. ה אגה בכיכובה של המשטרה נמ שכה חודשימ ארוכימ. ”לאחר שיקומ של יותר משבוע, הבנו שהמשט רה רואה אותנו בתור התוקפימ, ולא בתור הקו רבנות. הלכתי עמ חבר לתחנת מרגישים את העוינות מהפועלים שמסתכלים עליך בצורה שונה וגונבים לך כלים, ומהספקים שגובים ממך מחיר גבוה יותר. למרות הקושי, תמיד כיבדתי אותם את הקורבנ לפושע ואפ גרה את התיק לאחר שמונה חודשימ, מבלי שעצרה איש מבינ הפועלימ שני ו לרצוח אותו. בראיונ ל'שביעי' מתאר קויאר את שגרת חייו כיהודי שעובד בענפ הנשלט על ידי בני מיעוטימ: ”תמיד מרגישימ את העוינות, בינ אמ אלה הפועלימ עצממ שמ תכלימ עליכ בצורה שונה וגונבימ לכ את הכ לימ, ובינ אמ אלה ה פקימ שגובימ ממכ מחיר גבוה יותר. למרות הקו שי, תמיד ני יתי לה תכל עליהמ בתור בני אדמ וכיבדתי אותמ. גמ באתר שבו קרה הלינצ', תמיד הגעתי לפועלימ, אמרתי בוקר טוב וני יתי להתנהג בצורה הכי נחמדה ומכבדת שיש. העבודה העברית היא משהו שח ר מאוד בתחומ הזה, המשכורות 90 צילום: יוסי זליגר, פלאש "ניסיתי להסביר שזה לא הגיוני". אתר בנייה )למצולמים אין קשר לכתבה(