שביעי

22.07.22 | כ"ג בתמוז תשפ"ב | 497 גיליון שביעי | 6 שר ו ן ר ו ט ר sharonroter@gmail.com ……… הוא הסיפור שלנו בעולם הזה בירור. האמ ראוי לעשות קמפיינ למצ וות ולשלמ כ פ כדי לקדמ אותנ בצי בור? האמ זה לגיטימי לשמור באדיקות ובחירופ נפש הלכות מ וימות ובד בבד להפר אחרות קבל עמ ועדה? ערת הנידה, שמירת הנגיעה, שמירת הל שונ, כל אלו ועוד הפכו בזמנ האחרונ לשגורימ בפינו, ועברו מדיונ בינ יוש בי בית המדרש ורבנימ מו מכימ לידי פשוטי העמ, לרוב בורימ בנבכי היהדות וההלכה, המגיבימ על פי האינטואיציה והחינוכ שקיבלו בבית. אמ זה לא מה שמ מנ שהמשיח קרוב, אז מה כנ? ומדוע? כי עמ ישראל בודק שוב ושוב את זהותו וזה גורמ לשיח נ ער. עמ זאת, במבט מבחוצ זה נראה כמעט טפשי. לג'ו ביידנ בטח שלא אכפת אמ יובל דיינ לחצה לו את היד או לא, הרי היא קדה בפניו ורנ דנקר והנ שיא הרצוג נחלצו מיד לעזרתה וה בירו לו את ה יטואציה, שהיא דתיה. שומ דבר במעמד הזה לא נראה ח ר כבוד. אז מדוע הרשת התנפצה ב ערה? חדי העינ ודאי שמו לב שיובל לא שרה את השורה בשיר שאומרת "אמא מריה באה אלי", ואני חושבת שזה היה מכוונ. מזל שאי אפשר להאשימ את יובל בחו ר כבוד לדת הנוצרית כולה. אכ העניינ פה הוא העי וק בצניעות, וכל העי וק בצ ניעות אינו צנוע. בנושא הזה תמיד הפ ליאו אותי הדיונימ של הרבנימ ב וגיית שירת נשימ. כיצד מחליטימ מה להתיר ומה להחמיר? איכ מחליטימ המצנזרימ מה ראוי לשדר או לכתוב ומה להוריד? אולי ההתבוננות הזאת בזכוכית מגדלת מצילה את האנושות אבל באותו רגע היא ודאי אינה צנועה. נגד ערת הנידה חלק מהטענות היתה שעצמ הצגת השיח בקדמת הבמה הוא אינו צנוע. לדבר על טבילה במקווה ועל הרחקה, געגוע ופגישה מחדש - אלו נושאימ אינטימיימ ב ופו של דבר. אכ מדוע זה כל ככ מ עיר? למה כולמ מתייח ימ לזה לטוב ולרע? כי כנראה צניעות זה הבאג של הדור שלנו, זה התיקונ של התאווה שאי אפשר באמת לתקנ כי היא המקור של המשכיות של המינ האנושי. נכונ שאפשר לקדש אותה ולהביא אותה למקומ הנכונ, אבל גמ ידוע שב דור שלנו יהיו הקלקולימ והבלבולימ הכי גדולימ, והכל מתחיל ונגמר שמ. גמ אנחנו במגזר שלנו לא גורימ על עצמנו ב יפור הזה. שומעימ שירת נשימ או לא? זו החמרה או שזה כמו חילול שבת? יש באמת היתרימ או שדעת הרוב הרבני קובעת? אבל זה לא רק בשירת נשימ. זה שמירת נגיעה, כי וי ראש, חולצה קצרה או עד המרפק ו נדלימ או נעליימ גורות? מופעי ה יומ בבתי ה פר, בני עקי בא, כיתות מעורבות, מ יבות, קהל בהופעות ועוד יטואציות מורכבות רבות. אפשר גמ לחשוב שלגברימ אינ חלק בזה, אבל גמ ללכת עמ גו פיה או לרוצ בלי חולצה זה לא בדיוק מלאכת בירור כנראה צניעות זה הבאג של הדור שלנו, זה התיקון של התאווה שאי אפשר באמת לתקן כי היא המקור של המשכיות של המין האנושי צנוע. בתל אביב כבר איבדו את הבו שה. אפשר לחשוב שזה תמיד היה ככ אבל נדמה שבזמנ האחרונ זה ה טנדרט - נירמלו את החשיפה. הרשתות הח ברתיות מלאות ילדות קטנות בלבוש מינימלי וגמ הילדימ שלנו מושפעימ מהנורמה הזאת. עדיינ שומר על אבל דבר אחד הילדימ שלנו ועלינו - המודעות, הבי רור, ההבדלה, הדיונ, הידיעה שיש פ ושאנחנו בוחרימ לפעמימ לעבור עליו, אבל לא חפימ מרגשות אשמה ויודעימ מה המחיר שנאלצ לשלמ עליו. הגבול שומר עלינו, על הכבוד העצמי ועל החברתי, על דרכ ארצ, על המשפחה, הזוגיות, והניואנ ימ הקטנימ שאחנו מתע קימ בהמ גורמימ לנו לזכור זאת בכל רגע. וזה הליברליזמ האמיתי - זהו • כבוד האדמ וחירותו. shutterstock איור: