שביעי

12.08.22 | ט"ו באב תשפ"ב | 500 גיליון | 6 שרו ן רוטר מעל לשכל היא "זה נראה לך הגיוני?״, שאלה אותי במצוקה. "בגלל שטות כזאת היא לא רוצה להגיע לחופשה המשפחתית?". "לא", עניתי. "אבל גמ לא נראה לי הגיוני שהבת שלי ויתרה על לראות חברה שהגיעה מחו"ל בשביל לעשות לק ג'ל". "זה שטויות", חברתי היקרה לא נר געה. "אבל מה שאחותי עשתה למשפחה שלנו זה לא נתפ . אבי לא ישנ כבר כמה לילות כי היא לא מוכנה לבוא איתנו לווילה שהזמנו. הכל הבטחנו לה, אבל היא לא רוצה להשאיר את החתול לבד. אני לא מצליחה להבינ אותה", הטונימ שלה עלו. "את יודעת מה?", ני יתי לצננ קצת את הפולמו , "אולי חתול בשבילה זה כמו ילד בשבילכ, ואולי יש לה שיקולימ שאת אפ פעמ לא תוכלי להבינ, אבל את חייבת לה כימ לקבל", שיחקתי אותה הצדקנית שוחרת השלומ. "אבל זה הגיוני שהיא תקלקל לכו לנו?", המשיכה חברתי בניגונ. "לא", עניתי. "אבל זה לא עניינ של היגיונ". "מה זאת אומרת? ברור שזה עניינ של היגיונ", היא המשיכה למנות את כל הטיעונימ מחדש. עצרתי אותה בחו ר בלנות ופצח תי בנאומ חוצב להבות: "ההיגיונ שלכ הוא לא ההיגיונ האב ולטי. במקרה של שתינו הוא זהה כי חזרנו בתשובה ואנ חנו חושבות דומה, אבל האמ ההיגיונ של שמאלני הוא זהה לזה של ימני? הרי אנחנו כל הזמנ חוות 'עולמ הפוכ ראיתי' וגמ בעצמנו הפכנו את ההיגיונ מעלות כשחזרנו בתשובה. 180- שלנו ב אז אי אפשר באמת להתווכח על היגיונ. הרי גמ התורה היא לא תמיד הגיונית. יש מלא דברימ שלא יושבימ לנו בשכל אבל אנחנו עושות אותמ בכל זאת. זה הגיוני שמשה רבינו לא זכה להיכנ לארצ?! שאחרי כל מה שהוא עשה וכל התחינות הוא רק ראה זכה לראות את היעד הנכ פ מרחוק ולא לגעת בו?". "נכונ", היא ה כימה בעצב. "אז מה עושימ?", שאלה אותי קצת מבולבלת. "שואלימ רב, דעת תורה", השבתי, "הרי בגלל זה חזרנו בתשובה, כי לא באמת יכולנו ל מוכ רק על דעתינו. ידענו שכדאי לנו, לבעלימ ולילדימ שלנו שתהיה דרכ ברורה, שבצומת דרכימ נוכל לדעת לאנ לפנות, שבזמנ מחלוקת נדע של מי המילה האחרונה ומי צודק, ידענו שאנחנו רוצות להיות מחוברות לאמת האב ולוטית הקשה והמנחמת". היא הנהנה בה כמה והת קשרה לרב. "הרב אומר שהרוב קובע, ושאחד לא יכול להחליט על הכלל", היא אמרה בשמחה של התרת פקות מהולה בעצב על המחלוקת המשפחתית. בדיוק באותו בוקר ראיתי רט בו היה דיונ הלכתי בנושא קשה ומורכב - מתי ואיכ קובעימ שאשת איש נאנ ה והאמ היא מותרת לבעלה? הדיינימ החליטו שהאישה מותרת אבל לבעל היה קשה התודעה שלנו היא אינסופית וגמישה, אנחנו יכולים לנווט אותה על פי הרצונות, התאוות והדמיונות שלנו, או לבחור להישען על דעת תורה וחכמים המבוססת על היגיון שהוא מעל ההיגיון להשאיר את המקרה מאחוריהמ ולה תייח אליה כרגיל. כשהעלילה המ שיכה לה תבכ, הבעל בא להתייעצ עמ הרב לגבי רגשותיו והאחרונ ענה לו בחדות: "אתה תרגיש מה שההלכה אומרת לכ להרגיש". התשובה החד משמעית הזאת יכולה אולי לקוממ מצד אחד אבל אותי היא ממש מרגיעה. התודעה שלנו היא אינ ופית וגמישה, אנחנו יכולימ לנווט אותה על פי הרצונות, מאווימ, תאוות, בלבולימ ודמיונות שלנו, או לב חור להישענ על דעת תורה וחכמימ שמ בו ת על היגיונ שהוא מעל ההיגיונ, זה • הנצחי שלא תמיד יהיה הגיוני בעינינו. sharonroter@gmail.com shutterstock איור: