שביעי

19.08.22 | כ"ב באב תשפ"ב | 501 גיליון | 8 ענבל רץ גילמור חרם ממלכתי ממלא את ליבי כאשר זיכרון מתוק אני יושבת עמ בנות גילמור לצפות בט לוויזיה, נזכרת איכ הייתי יושבת עמ הורי ב לונ הקטנ והחמ, שני חוזרימ בתשובה, אבא ז"ל המפא"יניק, היה מקלפ קלמ נטינות ואמא, שתבדל"א הש" ניקית, הייתה רוקמת ושניהמ מברכימ ומק ללימ ל ירוגינ, בהתאמ לדמות הפולי טית שהופיעה על המרקע. ויכוחימ רבימ התחוללו בבית, אבל תמיד בנועמ ומתוכ אהבה גדולה. "די תפ יקו לריב", ביקש תי בתחנונ. "אנחנו לא רבימ בכלל", ענה לי אבא, "זוהי המ ורת שלנו. זו הדרכ שלנו לברר, להעמיק, להתקדמ יחד, זוהי מחלוקת הלל ושמאי...", ככ ה ביר. שנימ נחלקו בית שמאי ובית הלל. הללו אומרימ הלכה כמותינו, והללו אומרימ הלכה כמותינו. יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלוקימ חיימ הנ, והלכה כבית הלל )בבלי, מ כת עירובינ(. בימי קומ המדינה במעבר "ממעמד לעמ" עושה בנ גוריונ מהפכ ומבטל את מ ורת המחלוקת שהיא הב י התרבותי שלנו כעמ ושמטרתה לעורר דיונ מחייה ועקרוני. ביטול הזהויות הפרטיקולריות והשטחת המ ר היו בעיניי בנ גוריונ גורמ חיוני ומעצב לבניית המדינה. הוא העניק לתופעה את השמ "ממלכתיות". ואכנ, היה היגיונ רב ביצירת הממלכתיות בימי תש"ח. אבל היומ הפכה הממלכתיות דרישה לציות עיוור. חלקימ רבימ מדי בחברה הישראלית, בדרכ כלל מהצד הליברלי, יוצרימ טשטוש של זהויות במרחב הציבורי ובמקומנ מנ ימ ללכד אותנו ביב איזשהו "טוב משותפ" אמורפי שלא אומר דבר. היומ, כאשר אני יושבת לצפות בט לוויזיה עמ בנותיי אני בעיקר מתמלאת בושה. תחושת הקב שמתעוררת מעוד פוליטיקאי מהמחנה הנאור שזורק עלי נו את המילה "ממלכתיות", אבל בעצמ מתכוונ לומר "תשתקו ותצביעו לי", היא בלתי נ בלת. וגרוע מככ שאותו פולי טיקאי גמ מו יפ, בנשימה אחת, כי הוא מחרימ את המחנה השני )הגדול משלו( בשמ "הממלכתיות", כמובנ. הנ בע שתיים מבנות גילמור לות זכות הצבעה. בשנה האחרונה דיברנו לא מעט על פוליטיקה. זה לא אירוע נדיר במחוזותינו, רק שהשנה הפוליטיקה שלנו הגיעה למחוזות טירלול וחו ר משמעות ולשיח מהונד שלא הכרנו בעבר. נכונ, גמ בעבר היו שנאות, גידופימ והשמצות. אבל חציית הקווימ כפי שחצ תה ימינה ובעיקר תנועת החרמ נגד מחנה עצומ היא שפל ח ר תקדימ בהי טוריה הישראלית ואולי בהי טוריה היהודית. רק השבוע הצטרפ עוד רמטכ"ל במיל' לטירופ הזה. בנאומ הפתיחה שלו אמר: "כאדמ ערכי אני חושב שאדמ עמ כתבי אישומ לא יכול להיבחר". ובכנ, מעבר לבנאליות וחו ר היכולת לחדש משהו בשיח, מה בעצמ אומר לנו אייזנקוט? אני לא מאמינ בחזקת החפות, אני לא מאמינ במפלגות דמוקרטיות המקיימות פריימריז, אבל אני "ערכי" ובעיקר "ממלכתי". למילימ אינ משמעות. גם בעבר היו שנאות, גידופים והשמצות. אבל חציית הקווים כפי שחצתה ימינה ובעיקר תנועת החרם נגד מחנה עצום היא שפל חסר תקדים בהיסטוריה הישראלית והנה אנחנו בלימבו של ממלכת החרמ ה"רק לא ביבי". למרבה האכז בה והצער, חלקימ קטנימ בימינ, כולל קומצ עיתונאי ימינ, החליטו להיות גמ "ממלכתיימ של בנ גוריונ", 2022- ב ולא להיאבק בחרמ הבזוי הזה. "רק לא בחירות חמישיות", "חייבימ להעביר תקציב", הזהירו וה בירו. "זו ממשלת אינ ברירה". והנה כולנו צועדימ באופנ "ממלכתי" לעוד מערכת בחירות. ות מתי תצא כבר בת קול צרח: משוגעימ, תפ יקו להחרימ כי אמ תמשיכו כולנו נחדל להתקיימ. הגיע הזמנ לחזור לממלכתיות של מחלוקת הלל וש מאי ובאותה הזדמנות גמ לחזור לי ודות • הדמוקרטיה שחרמ אינו נמנה עיממ. ioratz@yahoo.com 90 צילום: תומר ניוברג, פלאש באמת ממלכתיים? סער, גנץ ואיזנקוט