שביעי

26.08.22 | כ"ט באב תשפ"ב | 502 גיליון | 10 ענבל רץ־גילמור ציניותו אומנותו שום דבר לא הכין אותי לוויכוח ה וער שהתפתח ביני לבינ משתתפת נו פת בפאנל של אותה תו . כמשתתפת די 14 כנית בוקר בערוצ ותיקה בפאנלימ בתקשורת אני רגילה לוויכוחימ שהופכימ לעיתימ קולניימ. אכ הפעמ היה משהו מערער ומטלטל בדברימ שנזרקו לחלל האוויר. מודה שלא ראיתי את זה בא. אני רגילה לשמוע את הדברימ הללו מכיוונמ של אנשי "הממשלה הנורמלית של אנשימ נורמלימ שבאימ מהמקומ הנכונ" )יאיר לפיד(. אותמ אנשימ שמטיבימ לה ביר על "יצירת גשר", "אחדות" ו"טוב משותפ". מילימ יפות אריזת צלופנ מבריקה שכל תכליתנ לעמעמ את הש נאה כי זה באמת לא נעימ, לא מנומ ו"מוריד נקודות" לדבר שנאה. אבל כל זה התפוצצ כאשר המשתתפת שמולי, אישה דתייה עמ כי וי ראש, הטיחה בכל יושבי האולפנ, בלי שומ צלופנ או ובלימציה אחרת, כי "רק ליברמנ יודע לח ומ את החרדימ" וכי "אינ זמנ לחכות לחרדימ". ובכלל, שפת הגופ שידרה לידה גדולה כאשר דיברה על "המגזר החרדי". לאחר בי רור קצר עמ יושבי הפאנל הבנו שמ נהיגה הרוחני של הדוברת הוא לא אחר מאשר ליברמנ, זה שהתרברב שיעמי חרדימ על מריצות. משומ מה, נימו , איפוק ועטיפות צלופנ איננ נדרשות כאשר מדברימ על חרדימ. נגד חרדימ מתקיימת ה תה רבת שנימ. ה תה ממו דת שמקבלת במה באולפנימ ובפובלצי טיקה. בעבר המתרחק גמ היא הו וותה היטב, או לפחות היה ני יונ כזה, אבל בשנימ האחרונות היא הופכת גלויה על גבול האוטואנטישמיות ולעי תימ חוצה אותו. חלק מהמפלגות בישראל בנויות על שנאת חרדימ. אצל משפחת לפיד זה עובר מאב לבנ. שנאת החרדימ אצל לי ברמנ נובעת מהצורכ לייצר אויב. בעבר שיתפ פעולה באופנ הדוק עמ החרדימ. מוקד שנאתו היה הציבור הערבי. "בלי נאמנות אינ אזרחות", הכריז מתחת לכל עצ רעננ. עכשיו מושא שנאתו הוא נת ניהו ולשמ ככ הוא צריכ את הערבימ, שותפיו החדשימ. המטרה המ ומנת הח דשה היא החרדימ )שותפיו של נתניהו למחנה הלאומי(. ואת האיבה הזו לחר דימ, עוטפ ליברמנ בציניות, באיצטלה של דאגה למדינה כשהוא יודע שתק שורת המיינ טרימ תחבק את המ ר ולא תחבוט בו על הפצת הקיטוב נגד החר דימ. זו אותה תקשורת שבימי הקורונה הקשימ דאגה להבליט חרדימ על המ כ, לרוב ללא קשר לנאמר בכתבה. התרגלנו לנורמות הבזויות הללו. אבל ישנו טווי ט מדאיג בעלילה שאמ לא נעצור אותו עכשיו גמ אליו נתרגל, גמ אותו ננרמל. גמ חלקימ קטנימ בציונות הדתית בוחרימ להצטרפ למריצת השנאה. אותה קבוצה בציונות הדתית היא "מו דרנ אורתודוק ", אבל האיבה לחרדימ היא שנאה אולד קול. כמי שרואה בע חלק מהמפלגות בישראל בנויות על שנאת חרדים. אצל משפחת לפיד זה עובר מאב לבן. שנאת החרדים אצל ליברמן נובעת מהצורך לייצר אויב צמה חלק מאותה קבוצה שמקיימת אורח חיימ דתי שמשתלב, גמ לי יש מחלוקת עמ אחיי החרדימ בנושאימ רבימ. גמ אני חושבת שהנהגת החרדימ שוגה לעיתימ ולוקחת את כולנו כבת ערובה להתנה לותה. יש על מה לדונ, אבל נקודת המו צא של כולנו, ככ אני מאמינה, צריכה להיות ההבנה שהחרדימ הרבה יותר משהמ העבר, המ חלק מהותי מהעתודה של המדינה היהודית. באותו דיונ וער ביקשתי לטעונ שהח ברה החרדית עוברת תהליכ מרתק. תהליכ לאומי, תהליכ משלב. אפשר אפילו לומר תהליכ ציוני. ובמקומ הזה אני בוחרת להיות שותפה עמ אחיי החרדימ ולהתרחק • מכל אלו ששנאתמ אומנותמ. ioratz@yahoo.com 90 צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש