שביעי

39 | 26.08.22 | כ"ט באב תשפ"ב | 502 גיליון שנותנ הרגשה של בית, ולוקח כמה דקות, ללא חמישה שלבימ והנבטה אור גנית", היא קורצת. מה הקרבת בחייך? "לוותר על פ טיבלימ או במות נחשבות כשלא היו מוכנימ לאפשר לנו להופיע לפני נשימ בלבד. לשמחתי לא מרגישה קורבניות. זה חלק יקר מהאני מאמינ שלנו - ליצור מתוכ נאמנות להלכה. בכל צומת כזו, שני שח"מ, שותפתי לתיאטרונ ואני, בוחרות בזה מחדש. עמ השנימ למדנו שמה שלכאורה 'הפ דנו' חזר בצורה אחת. חלונ נ גר ודלת אחרת נפתחת. לפעמימ כשקשה זו רק תזכורת להרימ ראש למשלח ולבקש 'תעזור לנו להחזיק', והוא כאנ כל הזמנ באינ פור דרכימ". סוד שלך לשלום בית? "בכל פעמ שאני באה לומר משהו שלילי אני משתמשת באימפרוביזציה חופשית ומשתדלת תוכ כדי דיבור להפוכ את המשפט לחיובי. לא תמיד מצליחה, אבל משתדלת מאד". מה את רוצה לשנות בעצמך? "ניצול יעיל יותר של הזמנ". רגע מרגש? "צלצול הטלפונ שבישר על הזכיה בפר שר החינוכ לתרבות יהודית בתחומ התיאטרונ. וגמ הרגע שבו ה פר שלי הגיע מהדפו , זה רגע של לידה. אבל שומ דבר לא ישווה ללידות ילדי, הנ הדבר הכי מרגש שזכיתי בו באמת". במי את מקנאה? "בילדימ, בתומ שיש בהמ לפני שהמ נשרטימ ולומדימ להלקות את עצממ באמונות מיותרות". יש לך חרטות? "בטח. באיזונ השברירי בינ הקנ המשפ חתי לעבודה התובענית. לאיזו אמא אינ חרטות?" עצה טובה שקיבלת בחייך? "לא לשקוע בחרטות", היא מחייכת. מה היית עושה לו היית מתעשרת? "בונה אולמ בית לתיאטרונ שלנו. אני מעיזה לומר את זה לראשונה בקול". למי את מתגעגעת? "ל בא חיימ ו בתא פנינה. הרבה שנימ שהמ לא כאנ ונשאר לי מהמ שובל ארוכ של געגוע עמ ריחות של קו קו ומפרומ ברוטב אדומ חריפ, וקול נקי שות מכונת הכתיבה של בא כשהוא מקליד בה פר חדש. נשיקה לזיפימ שלו כשאני יושבת לידו והוא קורא תהילימ ב ל ול נעימ. בתא רכונה מעל מכונת תפירה על חוברת 'בורדה' וריח החופ של נתניה עולה מהחלונ. זכרונ מתוק ורכ". ההצגה שקיבלה הכי הרבה תהודה? "'בעל כורחו', הצגה לזוגות העו קת בדיכאונ אחרי לידה ובהתמודדויות נפ שיות. הזווית המושתקת של הגבר השקופ היא חידוש. רגע שיא היה כשגבר התקשר למחרת הצגה ל פר שהוא זרק את מכתב ההתאבדות שלו לפח. זה נתנ המונ משמ עות מחדש לשחקנימ". אם לא היית בעלת תיאטרון ושחקנית? "אולי רוקדת. האמת שזו היתה צומת ההכרעה ללימודי תואר ראשונ - תיאטרונ או מחול". אם לא היית גרה בבקעת הירדן, איפה היית גרה? "בעלי טוענ שהיינו גרימ בתל-אביב. אני אומרת שהיינו גרימ בירושלימ. משוגעת על ירושלימ של הלילה. מצד שני זו בעיה, כי אז יהיה קשה להתג עגע אליה". מה את אוהבת בך וחושבת שזו דוגמה לילדייך? "פעמ הבת שלי וחברה דיברו ביניהנ על העבודות של האמהות, אמא של אותה חברה עובדת עמ בני נוער ב יכונ גבוה, עבודה שמצילה חיימ. יותר מאוחר בתי פנתה אלי ואמרה לי: אמא, גמ העבודה שלכ מצילה חיימ. זה היה רגע משמעותי בשבילי, שעמ כל האתגר המשפחתי והמחירימ הרבימ - הילדימ שלנו שות פימ בזה, מבינימ ומאמינימ שיש לאמנות כח והשפעה עצומימ". פוליטיקאי שהיית יושבת איתו לבירה. "ראיינתי למגזינ 'פנימה' את שרה נת ניהו בבית בבלפור כשהייתי שבוע לפני לידה ו יכמנו לקבוע ראיונ המשכ עמ הבייבי. רק שמאז עברו עוד כמה מע רכות בחירות, והבייבי בת שנה וחצי. עוד מחכה לראיונ ההמשכ הזה. ומעדיפה שוקו". עם מי היית עושה מופע? "האמת שעוד לפני שה פקתי לחלומ זכיתי ברוכ ה' ליצור מופע משותפ עמ רות בנאי. מופע שבכל פעמ מזיז לי את הלב למקומ חדש. בקרוב ממש בירושלימ יש מופע עמ הרבנית ימימה. אמנמ הזמינו אותו כחד-פעמי אבל אינ לדעת, בימינו לא זורקימ חד פעמי". דבר ראשון שתעשי כשהמשיח יגיע? "אשאל אותו 'ידידה השכנה שלי שואלת עליכ כל יומ, מחכה לכ בחלונ, איכ לא באת עד עכשיו?', ואז אעצומ עיניימ ואחשוב על כל ימ הדמעות וימ הדמימ וימ התפילות שהצטברו כדי להגיע לרגע הזה. יש מצב שאצטרכ הרבה טישו". על מה את מתפללת בהדלקת נרות? "על משפחתי, החיילימ שלנו, רפואה לחולימ, רשימת מבקשי זוגיות יקרימ לליבי, להצליח בשליחות חיינו, ובניינ בית המקדש. כמה שאני מ פיקה עד שידיימ קטנות מבקשות שוקולד של שבת". מתי בכית לאחרונה? השבוע בקבר רחל, עם בת המצווה שלנו. יש משהו במקום הזה שהדמעות באות לי כבר בחניה, עוד לפני הכניסה למתחם מה מעצבן אותך? רפיסות מערכתית. נגנב לנו הרכב של התיאטרון לאור יום על ציר מרכזי. הוא נדחף ונגרר לתוך כפר ערבי סמוך. איך אין לרשויות מה לעשות? איך זה קורה בכל יום עשרות פעמים? איך אין אכיפה והרתעה בכבישים? הדם שפוך שם והרפיסות רופסת. מטריד מאוד ומדיר שינה