שביעי

16.09.22 | כ' באלול תשפ"ב | 505 גיליון | 10 אביתר ליכטמן חנוך לנער רוחות וריחות של תשובה ימי אלול, והתעוררות נישאימ באוויר, ואמ עשרה קבינ של אווירת ימי הרחמימ וה לי חות ירדו לעולמ, תשעה נטלה ירושלימ, ושמונה מתוכמ נטלו שכונות הנחלאות הק ומות, שאינ לכ אלול בלא יור ליחות בשכונות הק מ האלו. ואינ ביקור בנחלאות, בלי ביקור בשכונת משכנות ישראל, בביתו של ה"צדיק הירו שלמי", הרב אריה לוינ, שהתגורר בקיטונ דל יחד עמ אשתו הרבנית, ציפורה חנה. רבימ ה יפורימ על רב אריה, אכ דווקא פרק אחד מרכזי בחייו של הצדיק כמעט איננו מוכר, והוא קשור בימימ האלו בע בותות של אהבה, חזרה בתשובה וחינוכ. בלב ירושלימ, ממש ב מוכ לשוק, שכנ תלמוד תורה מפור מ בשמ "עצ חיימ". המו ד הירושלמי הותיק, החל את דרכו בעיר העתיקה, וכמו רבימ וטובימ יצא גמ הוא מהחומות עבר למרכז העיר של היומ ב מוכ לרחוב יפו, והיה שותפ פעיל בהתפתחות שוק מחנה יהודה של היומ, כשחלק מהחנויות שאנחנו מכירימ עד היומ, נבנו על ידי הנהלת "עצ חיימ". אחד התפקידימ המוכרימ בעולמ תלמודי התורה והישיבות )בעיקר במו דות חרדיימ( הוא תפקיד "המשגיח". תפקידו של המש גיח הוא רוחני, ומטרתו העיקרית היא לוודא שהתלמידימ לא חורגימ מדרכ התורה ומרוח ההלכה, ופעמימ רבות מי שאוחז בתפקיד עוטה על עצמו ארשת של קשיחות. ולמה אני מ פר לכמ את כל זה? כי משגיחו של תלמוד תורה עצ חיימ, היה לא אחר מהדמות העדינה, המחבקת והאהובה של ירושלימ, רבי אריה לוינ. באחת מארוחות הצהריימ במקומ, בעי צומו של יומ לימודימ מתיש באוהלה של תורה, הגיע רגע השיא של הארוחה, בדמות הקינוח - פודינג מתוק וטעימ. לילדי ירושלימ של אותה תקופה אשר בלו מעוני ורעב מתמיד, היו רגעי הח ד האלו, טעימה ממעינ עולמ הבא. אברהמ הקטנ, אחד התלמידים, שטעמ ממתק לא בא אל פיו זה תקופה ארוכה, עמד בהתרגשות אדירה בתור, וב טרמ ה פיק הפודינג לנוח קמעא על צל חתו, הוא חו ל ולא נודע כי בא אל קרבו. הילד המרוגש חזר ל ופ התור לקבלת מנה שניה, וגמ היא נבלעה. כשחיכה למנה שלישית, נזפה בו הטבחית על "רעבת נותו" ו ירבה למלא צלחתו. אברהמ לא עמד בפרצ הרגשות שביעבעו בו, לקח את ה יר המרכזי, והפכ אותו עמ תכולתו על רצפת חדר האוכל. חבטת ה יר ברצפה גררה אחריה צעקות, געירות ומשפטימ שב יכוממ הבינ הילד - מחר בבוקר, עליו להתייצב במשרד המשגיח. תפקידו של המשגיח לוודא שהתלמידים לא חורגים מדרך התורה, ופעמים רבות מי שאוחז בתפקיד עוטה על עצמו ארשת של קשיחות. משגיח תלמוד תורה עץ חיים, היה לא אחר מרבי אריה לוין באותו לילה, פרקי תהילימ נקראו בבית משפחתו של אברהמ. מי יודע מה יהיה עתידו? הלילה עבר, והבוקר בא, ואברהמ, אבל וחפוי ראש התייצב בפתח משרדו של רב אריה. "היכנ בני". רועד, התיישב אברהמ על הכ א כאשר שולחנ מפריד בינו לבינ הרב. הילד חיכה לגזר דינו. "ובכנ", פתח הרב, "שמעתי שאתה אוהב מאוד פודינג, נכונ?". "אכנ", גימגמ הילד במבוכה. "רק רגע", אמר הרב, ה תובב, ומהמדפ ה מוכ שלפ צלחת מלאה בפודינג רכ וטוב. "תאכל כאוות נפשכ", אמר הרב אל מול פני הילד ההמומימ. "נו, נו, תאכל". אברהמ אכל ואכל, וכש יימ חיכה לעונש שיגיע. "בפעמ הבאה", אמר הרב, "רק תבקש. תדבר, תשיח את שעל נפשכ, והדברימ י תדרו מאליהמ, חזור לחבריכ". שחיכה לצעקות, הילד ההמום יצא ממשרד המשגיח, והחליט באותו יומ לאמצ את דרכו של רב אריה. אותו אברהמ קטנ, יגדל להיות הרב אברהמ בהר"נ, ראש אולפנות כפר פינ ובהר"נ, • ואיש חינוכ ברמ"ח איבריו. 054-7728242 לתגובות בווטסאפ