שביעי

16.09.22 | כ' באלול תשפ"ב | 505 גיליון | 8 שרו ן רוטר תודה אלול אני אלופת ההדחקות, ובאמת שני יתי להתעלמ מהעובדה שא לול כבר פה ולהעביר אותו כרגיל. אז ני יתי. הרי אני כל הזמנ בתשובה עמ היד על הדופק. מודה ביני וביני על הזיופימ. עוצרת לבדוק אמ יש אמיתות חבויות בחיצי התלונות והביקורות המוטחימ בפניי מבני ביתי השכמ והערב. מש תדלת להיות מחוברת לבורא עולמ גמ ביומ-יומ, לערב אותו ולתת לו מקומ. אבל אלול השובב הזה מפתיע אותי. הוא מראה לי שאני לא בדיוק שמ כפי שחש בתי. הוא מצביע על כל החפיפ וה'בערכ' ומעורר אותי שאקומ ואקרא בתחנונימ. הכותל קורצ לי. אני מתעלמת בחבי בות, נקדיש לכ את הזמנ לקראת ראש השנה, עשרת ימי תשובה, נבוא בשיא, מה עכשיו? אבל הוא נודניק ומופיע בכל הזדמנות בפי הילדימ ובצורכ הגופני לשמוע ולשיר את ה ליחות דווקא שמ, באוויר הקר מדי לעונה ובשעת החצות הלא נוחה לשגרה. אלול פה והוא דורש את שלו. כל החובות הקטנימ ששכחתי, פר שה שאלתי, הבטחה שהבטחתי, כולמ מק בלימ משקל יתר ורוצימ להיפדות ול שחרר אותי. אלול פה וצריכ לרחמ על הבריות, כל הבריות, אפילו על ג'וקימ, יתושימ, כינימ ונמלימ. כמו בשבת א ור להרוג וזה קשה מנשוא לראות אותמ מ תובבימ ולא לפעול להכחדתמ המיידית. שלא לדבר על לרחמ על שאר הבריות כמו טרמפי טימ בצומת, מקוששי הצדקות מחוצ ל ופר ולדונ לכפ זכות את המ עצבנת ההיא. אלול פה וכל מילה של לשונ רע מתג לגלת אחרת בלשוני. הטעמ המר גורמ לי לחרטה ברגע שהנ נפלטות וכבר לא עובד לי התירוצ של "זה דיבור לתועלת". אלול פה והוא לא מתכוונ לוותר לי על חינוכ הילדימ לקדושה, להצליח להלכ בינ הטיפות של הבלי העולמ הזה, הטיקטוק ושירי הזוועות, ולמצוא את עמק השווה - לכבד את המהות ואת הדרכ. והוא מכוונ אותנו לעלות אלול פה הילוכ בכיבוד ההורימ, בטיפול מ ור במבוגרימ, בעשיית ח ד ובויתור על הנוחות שלנו. אלול מגזימ את פליטות הפה, הור את ה פונטניות של התגובות ומאלצ להחזיר שוב ושוב את ה רט של מה שקרה בראש ולהתחרט שהתעקשתי ולא פעלתי אחרת. אלול מלמד אותי שיעור בצניעות, מ מנ לי בנוכחותו שאינני כזאת צדיקה כפי שדמיינתי. לא נותנ לי שהות לקפוא על השמרימ, מדבר בקולמ של ה ובבימ אותי, מוציא לי את האוויר מבלונ האגו שניפחתי במ ירות כל השנה שבלי לשימ לב כבר הגיע למימדימ של כדור פורח. חשבתי שהילדימ יחזרו לבית ה פר ויהיה לי ופ ופ שקט וזמנ לעצמי, חשבתי שתמוז ואב מאחורינו ושאפ אלול מלמד אותי שיעור בצניעות, מסמן לי בנוכחותו שאינני כזאת צדיקה כפי שדמיינתי. מוציא לי את האוויר מבלון האגו שניפחתי שבלי לשים לב כבר הגיע למימדים של כדור פורח שר לנשומ לרווחה. חשבתי שאעופ על החיימ שלי בכיפ. אלול בא לטרופ את הקלפימ, לכוונ לי את הווייז, להציק לי בכאפות קטנות על העורפ שלא ארדמ במשמרת. שאתה כזה נוכח תודה לך אלול ודופק לי על הדלת בעקשנות, כי באמת התכוונתי להעביר אותכ השנה ככה בק טנה, אבל יש לכ כריזמה ונוכחות של פיל בחנות חר ינה. ואמ אני לא רוצה לא ופ את השברימ שלי כדאי שאשימ יותר את הלב ואת ה בלנות באומנות הפרטימ הקטנימ מבלי להתעצבנ. אמנ כנ • יהי רצונ. sharonroter@gmail.com 90 צילום: יונתן זינדל, פלאש