שביעי

23.09.22 | כ"ז באלול תשפ"ב | 506 גיליון | 8 שרו ן רוטר יום הרת עולם בעולמ "שרון, תני לי טיפים התקשורת", שאלה אותי מתוקונת אחת בתחילת דרכה המקצועית. "הכי חשוב לזכור שהכל הבל הבלימ", עניתי לה, "ושאת העיתונ של היומ יעטפו בדגימ של מחר". היא צחקה והנהנה ואני חש בתי שזו העצה הטובה ביותר שיכולתי לתת לה ושהלוואי שהייתי מבינה את זה כשהייתי צעירה בתחילת דרכי. יש מעט דברימ בחיימ שלנו שהמ באמת הרי גורל, הרוב באמת לא חשוב, לא עקרוני, עניינ של פרשנות, דמיונות, רטימ והבלי העולמ הזה. אבל יש דברימ שבהמ אי אפשר לחפפ, מקו מות שדורשימ מאיתנו מאה אחוז הת גיי ות. השבת זו ההזדמנות האחרונה, הפיינל קאונטדאונ לפני האירוע הגדול של השנה - היומ הרת הגורל - ראש השנה. אני לא כותבת את זה כדי לחנוק ולהתכווצ, אלא דווקא כדי לתת לעצמי מוטיבציה להשתדל עוד טיפה, לצאת עוד מאזור הנוחות, להו יפ עוד על הקודש, לחזק את עצמי ואת ה ובבימ במה שחשוב, לראות ולהעצימ את הטוב, ולשתוק ולנפנפ את מה שנדמה כרע וב עיקר את ההקפדה. חזרתי בתשובה מאהבה, לא התחברתי לקטע של המו ר, ההל קאה והיראה. הלב שלי הומה לכבוד בוראי ואני משקיעה במערכת היח ימ הזאת, בקשר, בנתינה בכדי לעורר את האהבה. האמ אני מצליחה? לרוב לא ממש, אבל יש רגעימ, ובשביל הרגעימ האלו שווה לחיות. אני עובדת על עצמי לפרק את הפחד שיש לי מהעולמ הזה, ממו דות אימתניימ כמו מ הכנ ה, בית המשפט והבו שלי, מהמתבג רימ שלי שמפחידימ אותי ומהתבניות שמשתקות כמו "מה יגידו השכנימ או גרוע מככ קוראי הטור?"; מפרקת את התפקידימ הדמיוניימ ש יגלתי לע צמי בלי שאפ אחד באמת ביקש, רק כי היה נדמה לי שזה מה שנדרש ממני כדי להיות "בת טובה", "אשה טובה", "צדקת טובה". אז איכ אוכל להגיע לראש השנה כשמורא ה' גדול כמורא אדמ? אמ אינ לי מורא ואינ לי באמת תפקיד מול אפ אחד? זה הרגע להפ יק להיות יותר מדי מתוחכמת ועאלק עמוקה ולהודות שפשוט לא בא לי להיות במורא, זה מפחיד אותי המורא הזה, ואני חוששת שאני לא אעמוד בו נפשית ואתפרק. מזל שאפשר להישענ על השמחה שהיא חלק בלתי נפרד מהיומ הנורא הזה, כי אחרי המשפט הגדול הז מינו אותי לאחלה עודה והתלבשנו יפה, וניקינו את הבית ויש פרחימ על שולחנ ועגילימ חדשימ ומשפחה וילדימ נקיימ עמ חולצות חדשות ולבנות - ומה עוד אדמ צריכ בעולמ הזה? מה שכיפ בראש השנה זה להתחיל מאפ , כי כשאנחנו נמצאימ ברגע המ כריע אז אינ עני ואינ עשיר, אינ רשע ואינ צדיק, כולנו באותה קלחת, שווימ חזרתי בתשובה מאהבה, לא התחברתי לקטע של ההלקאה והיראה. ליבי הומה לכבוד בוראי ואני משקיעה במערכת היחסים הזאת. האם אני מצליחה? לרוב לא ממש, אבל יש רגעים, ובשבילם שווה לחיות בזה שאנחנו כלומ ושומ דבר, ולי יש רק מה להרוויח מזה. אני לסיכום לשנה החדשה מאחלת לי ולכמ שאני אפ פעמ, אבל אפ פעמ לא אשעממ אתכמ. כי לכתוב טור זה דבר מאוד בודד, אבל בכל זאת מדי פעמ מגיעות אלי התגובות המ דהימות והמפרגנות שלכמ ומצד אחד זה מחזק אותי בטירופ, ומהצד השני גורמ לי מורא אדמ גדול שמא אחטא בלהיות לא רלוונטית )ח"ו, בטל ומבוטל, טפו טפו טפו( ושמא אהיה כלומ ושומ דבר בעיניכמ. שנה טובה ומתוקה לכל קוראי • שביעי ולעמ ישרואל המתוק. sharonroter@gmail.com shutterstock איור: