שביעי

30.09.22 | ה' בתשרי תשפ"ג | 507 גיליון | 10 שרו ן רוטר שיעור שלמדתי מצופית לקפוצ בנג'י מפ גת מהו אומץ? ההימלאיה? )זו תמ טיפשות במיוחד מגיל מ ויימ(, להופיע על במה מול אלפי אנשימ? )מתכונ למאניה דיפר יה( לה שתתפ בתוכנית ריאליטי עמ משימות ילדימ? )כנ!(. 12 הזויות? )ילדותי( לעשות בשבוע החולפ הבנתי לעומק מה זה אומצ אמיתי ומי שלימדה אותי היתה דווקא צופית גרנט. נכונ, היא ידו עה כאישה שזו אחת התכונות הבול טות אצלה, כי היא הולכת בדרכה ולא ממש אכפת לה מה יגידו. אבל מה שהיא עשתה השבוע ימנ אותה ופית, מב חינתי, כאחת הנשימ האמיצות שפגשתי. מעשה שהיה ככ היה: אחרי א ונ מירונ, ידוענית בשמ ליהי גרינר פר מה תגובה טפשית בה האשימה את החרדימ בא ונ הקשה. תגובות הנאצה לא איחרו להגיע, הרשת געשה, וגרינר ה ירה את תגובתה ופר מה התנצלות. צופית גמ חוותה את דעתה על גרינר בביקורתיות רבה. והדבר נשכח ועוד רבו עבר זמן המילימ הטיפשיות שעוררו ערות בר שתות, אבל קצת לפני ראש השנה העל תה צופית לדפ שלה פו ט וכתבה בו את המילימ הבאות: " ליחה. אנחנו בחודש ליחות. בכל שנה שואלימ אותי על מה אני מצטערת? האמ יש מישהו שתרצי להתנצל בפניו? ובדרכ כלל אני מוצאת משהו כללי אבל הפעמ אני רוצה לנצל את הבמה הזאת ולבקש ליחה ממישהי פציפית, וחי כיתי, חיכיתי לטיימינג הנכונ. משומ שמה שעשיתי היה בפלטפורמה הזאת של הדפ הפרטי שלי ש וקר בהרחבה והגיע למימדימ מפחידימ. טעיתי, בענק טעי תי, הייתי אימפול יבית, רגשית, בלי שומ מחשבה על הכוח השלילי שהפע לתי גמ אמ התחושה הייתה שאני מגינה על מי שהגנתי, ביני לבינ עצמי הבנתי שנהגתי לא נכונ אבל לקח לי זמנ לעכל, וההתנצלות היא בפני ליהי גרינר שאחרי א ונ מירונ הגיבה בצורה מ וימת )ברור לי שמתוכ כאב ולא שינאת חרדימ(, ברור שהיא לא התכוונה לפגוע ובנו פ היא הביעה התנצלות כנה ואמיתית בכל רשת אפשרית. הרשת געשה ונרעשה והאירוע וקר באופנ ח ר רחמימ על ליהי במשכ מ פר ימימ, לצערי הייתי מהראשונות לתקופ. ליהי אני מבקשת את ליחתכ, מתנצלת בפנייכ מעומק ליבי ומקווה שת לחי לי". קראתי את דבריה ודמעות עלו בעי ניי. פתאומ הכתה בי ההכרה שאומצ הוא לבקש ליחה, ולא רק מול האדמ עצמו שבו פגעת )ולא משנה כמה מוצדקימ היו דברייכ( אלא מול כל העולמ. הודאת הטעות ובקשת ה ליחה הזו היו בעיני השראה ענקית לתיקונ. וככ ענתה לה ליהי, הנפגעת: "אני רוצה להגיד שזה הכי ריגש אותי בעו למ. לקבל התנצלות כזאת ממנה… וב רור שאני מקבלת כי אני הכי רציתי את זה. לא חשבתי שדבר כזה יקרה, תודה. זו הייתה מועקה. אני מעריכה את זה קראתי את דבריה ודמעות עלו בעיניי. פתאום הכתה בי ההכרה שאומץ הוא לבקש סליחה, ולא רק מול האדם עצמו שבו פגעת אלא מול כל העולם מאוד. מקבלת את ההתנצלות. כולנו היינו מאוד אימפול יביימ... למדתי מלא דברימ ממכ, צופית. קצת להתאפק. אני באמת משתדלת מאז". מחלוקות על גם לי היו השנה אפ שהשתדלתי שלא, ואולי לא עשיתי מ פיק. רק המחשבה על לומר " ליחה" גובה ממני דפיקות לב. איכ זה יתקבל? והתירוצימ - "אבל הייתי ממש ב דר וצודקת, אז למה שאבקש ליחה?". ושוב אני רואה כמה האגו שלי מנופח ואני לא צדיקה כמו שנראה לי, ולא אמיצה כמו ש ברתי, מה שגורמ לי להבינ שזה בדיוק מה שאני צריכה לעשות לאלתר: לבקש • ליחה ולקוות שגמ אני אוכל ל לוח. sharonroter@gmail.com 90 צילום: יונתן זינדל, פלאש יש לה דרך משלה. גרנט