שביעי

30.09.22 | ה' בתשרי תשפ"ג | 507 גיליון | 32 מ לחמת יומ הכיפורימ השפי עה בצורה ניכרת על מדינת ישראל בהיבטימ רבימ - הביטחוני, המדיני והחברתי. 1973 עולמ נו פ שהמלחמה של חורפ תרמה לו והותירה בו את חותמה הוא עולמ ישיבות הה דר; כמה מראשיו ובכיריו השתתפו בלחימה, שבמי דה רבה התוותה את דרכמ הרבנית והישיבתית. ראש ישיבת ברכת משה במעלה אדומימ, הרב חיימ בתו, היה אז , תלמיד ישיבת הכותל, וכש 21 בנ לחמ בחזית הגו 679 ריונר בחטיבה לנ. "במוצאי יומ הכיפורימ עלינו על הטנקימ ביפתח. שעיה הולצ הי"ד, שלמד גמ הוא בישיבת הכותל, עבר מטנק לטנק והגיע אלינו. הוא קרא לרוני ולי. נחפזימ היינו להטעינ פג זימ. רוני היה כפופ למטה על ערימת ארגזימ של עצ, פורק אותמ במהירות ומו ר לי, מדי פעמ נקפ איזו אצבע בתפ י המתכת של הארגזימ והדמ נטפ על הפגזימ. "אפ נאי מטבריה עבר לידנו, זרק לנו מטלית, ואמר לנו לנגב את הדמ מנ הפגזימ. הוא שמע שפגזימ עמ דמ המ ימנ לא טוב". הרב בתו עמד על הצריח, נטל את הפגזימ מרוני ומ ר אותמ לאלי, שמילא את בטנ הטנק. "שעיה קרא לנו: 'תתפללו. טוב להתפלל קודמ שעולימ למעלה'. שלושה בני ישיבות היינו בצוות; רוני הנהג, אלי הטענ, אני הייתי התותחנ". שלושת חברי הטנק ציפו להיפגש עמ מפקד הטנק שצוּות אליהמ. "צירפו לנו מט"ק מילואימניק, דב פ טרנק מכפר בא. שש שנימ היה בלו אנג'ל , את הטנק שכח כבר, את כובעי הטנקי טימ החדשימ לא הכיר כלל. גמ אותנו לא הכיר, גמ לא את מכשיר הקשר. הוא משוכלל יותר ממה שהיה בזמנמ, אבל הוא ילמד הכל". כשפ טרנק שמע את קריאתו של שעיה לשאר אנשי הצוות להתפלל, הוא היה ע וק בהרכבת המקלע ובדק לו תיאומ קנה ותיאומ ירי. "הוא הרימ את עיניו ואמר: 'חבר'ה, אני רוצה שתדעו עמ מי אתמ יוצאימ למלחמה. אני אתיאי ט'". ואז הגיע הרגע שבו גמ האתיאי ט ביקש את עזרת הבורא. "ביומ שני, כשנקלענו למארב במחצבה בנפח, עמ טנק שבקו שי מניע עמ מַטְעֵנ עזר, בלי תיאומ כוונות ובלי קשר, והפגזימ מתקרבימ אלינו מרגע לרגע, והטנקימ ביבנו נדלקימ אחד אחד, צעק לי דב: 'תו תחנ, תתפלל! יורימ עלינו! בתו, אש! בתו תתפלל!'. השבתי לו 'דב, תתפלל אתה!'. 'אבל איני יודע לה תפלל', השיב. התפללתי, 'אנא השמ הושיעה נא', ויריתי פגז. לא הייתה חציצה כחוט השערה בינ הלב ובינ השפתיימ. אז ידעתי מה היא תפילה אמיתית". חריטות עמוקות בנפש גמ רב היישוב ח פינ ור"מ בישיבת הגולנ, הרב אהרנ איזנטל, לחמ בחטי , תלמיד 22 ברמה. הוא היה בנ 679 בה ישיבת כרמ ביבנה, ושירת כנהג טנק. "המלחמה היא מקומ האימה והקטל הגדולימ, שמייצרת חוויות עמוקות כל העת. ככל שהנשמה עדינה יותר, ככ המלחמה חורטת חריטות עמוקות בנפש הלוחמ", אומר הרב איזנטל. "מלחמת יומ הכיפורימ הייתה מלח מה קשה ואינטנ יבית ביותר, שנמשכה זמנ רב והטביעה רשמימ עזימ בלבבות המשתתפימ בה. אינ פלא, אפוא, שה דיבור עליה ועל אודות חוויות הלו שנה ועוד 50 חמימ בה, נמשכ כבר מתעצמ והולכ. מההתרשמויות הרבות שנצורות בי, א פר על מ ירות הנפש המיוחדת של הלוחמימ. "מדינת ישראל ניצלה מתבו ה קשה בזכות ההתגיי ות המופלאה של רבבות חיילי מילואימ, שמיהרו להגיע לחזית הבוערת מתוכ מוטיבציה אדירה להגנ על העמ ועל המדינה. מדומיית יומ הכיפורימ ותפילותיו הנשגבות המ עברו תוכ שעות פורות, ללא הכנה מוקדמת, ל ערת שדות הקרב. לא הפקודה הביאה אותמ לעלות לרמת הגולנ על גבי טנקימ מקרטעימ, ח רי זיווד ב י י, ללא תיאומ כוונות וללא מפות ומודיעינ". ברמה האישית הוא מ פר על חוויה מצמררת שזכורה לו במיוחד, שאותה עבר עמ הרב בתו. "ההוראה שקיבלו הטנקימ הבודדימ של החטיבה, שיצאו ממחנה יפתח, דרומית לראש פינה, הייתה ' עו עד שתפגשו את ה ורימ'. כשהגענו לגשר בנות יעקב וראינו את נחפזים היינו להטעין פגזים. רוני פרק ארגזים ומסר לי, מדי פעם נקף אצבע בתפסי המתכת והדם נטף על הפגזים. אפסנאי מטבריה עבר וזרק לנו מטלית שננגב. הוא שמע שפגזים עם דם הם סימן לא טוב ״ < "סבתו, אש! סבתו, תתפלל!". הרב חיים סבתו במלחמה חפציו נמצאו בנגמ"ש סורי. הרב אריאל אומד נזקים במבנה הישיבה קראתי ויריתי פגז. הרב חיים סבתו צילום: איל כהן צילומים: באדיבות המצולמים