שביעי

30.09.22 | ה' בתשרי תשפ"ג | 507 גיליון | 34 הכנת הגשר לפיצוצ, לא אמרנו מאומה זה לזה, ורק דב אמר לי בשקט: 'נהג, התקדמ'. פגז שנורה על הטנק שלנו שיפשפ את הק דה שעל ראשו של דב, והוא איבד את ראייתו ושמיעתו. "הצוות קפצ אחריו מהטנק, ואני נלכדתי בתוכ תא הנהג. חיימ בתו חזר לתא התותחנ על מנת לצודד את התותח, ככ שאוכל לצאת, אפ שידע שבכל רגע עלול פגז ורי לפגוע שנית בטנק. כשנחלצנו ושהינו עמ דב בשטח, שנכבש על ידי ה ורימ, היה ברור לנו שאנחנו לא נוטשימ אותו ויהי מה. וככ, לוחמימ שנפצעו שבו לשדה הקרב, ולוחמימ שהטנקימ שלהמ נפגעו - החליפו טנקימ ושבו אל פני המלחמה הקשה". לשיטתו של הרב איזנטל, למעשי הגבורה של הלוחמימ בשטח יש רק יבה אחת: "המ ירות הזאת נובעת מהדבקות הפנימית של עמ ישראל לגווניו בנשמת כלל ישראל, הקמה לתחיה בדורנו. היא פוגשת גמ את הרחוקימ לכאורה, כפי שאירע לדב, שהצטרפ לצוות של בני ישיבות והיה חשוב לו לומר מתוכ ישרותו הפנימית שהוא אתיאי ט. כשהתעורר מעלפונו היו מילותיו הראשונות: 'יש אלוקימ'". המלחמה חישלה את האמונה יו"ר מו דות רוח הגולנ, הרב יגאל , ועמד כבר בראשות 27 אריאל, היה בנ ישיבת הגולנ, שהייתה בשנה השנייה לקיומה. בזמנ המלחמה הוא שירת ברבנות הצבאית ביק"פ צפונ - יחי דת הקבורה הפיקודית שא פה וקברה חללימ מרחבי הרמה. 1,000- כ "יומ הכיפורימ הראשונ בישי בה החל כראוי וכמקובל", הוא נזכר בשעות שקדמו למלחמה. "לא הייתה שומ ידיעה או תחושה מוקדמת. הייתי שליח ציבור בתפילת מו פ. כש יימנו את הקדיש, 'עושה שלומ במרומיו, הוא יעשה שלומ עלינו', נפל הפגז הראשונ. המלחמה החלה בהפגזה כבדה. רצנו לבונקר קרוב. חשבנו שמדובר ביומ קרב בלבד. תלמידי הישיבה התפזרו ליחידותיהמ, הנשימ והילדימ פונו, אכ בלילה גברה ההפגזה והשריונ ה ורי התקרב אל גדרות רמת מגשימימ. "לפנות בוקר ניתנה הוראה לפ נות את המשק. ברגע האחרונ יצאנו בכל רכב שהיה שלמ ונ ע. ה ורימ נכנ ו למשק ולישיבה, ולקחו כמה פרימ ואת הז'קט שלי שהיה תלוי שמ. המ נמצאו אחר ככ בנגמ"ש ורי. בדרכנו לצמח לא ראינו נפש חיה, שומ כוח צבאי. אכ הצבא ה ורי נעצר להתארגנות בשדות נוב, ומ דינת ישראל ניצלה". שלושת הרבנימ מעידימ כי המלח מה, תוצאותיה ובעיקר החוויות שנ צרו ממנה השפיעו על קבלת ההחל טות שלהמ בפנ התורני והרבני. הרב : "רגשות האמונה 70 בתו, כיומ בנ העזימ, הרצונ לאחריות לעמ ישראל וארצ ישראל, אהבת עמ ישראל כולו, והידיעה שערכי התורה שנרכשו בי שיבה מילאו את הנפש בשעת מלחמה - ייעו בהחלטה להקימ ישיבה ולחנכ בה תלמידימ לערכימ הללו". ( מתאר את הק 76) הרב אריאל שיימ, אכ גמ את ההבנה שחילחלה בציבור הדתי: "השנה שאחרי המלחמה הייתה קשה מאוד לישיבה. הבחורימ כולמ היו בצבא, והלימוד בבית המ דרש נשמר על ידי בודדימ, גמ בני חו"ל, שהתלקטו והגיעו. "אכ בעוד לפני המלחמה לא רבימ חשו את החיוניות הקריטית של הגולנ למדינה, אחריה זה היה ברור. אמנמ עדיינ היה קשה להביא אנשימ מבו גרימ ומשפחות לבנות את הגולנ, ונ שארתי רב בודד, אבל בתוכ מלחמת ההתשה כבר הצלחתי לגיי קבוצה של אברכימ צעירימ ממרכז הרב, ומהכו לל הזה יצאו אחר ככ רבנימ ומנהיגימ חשובימ". (: "מאורעות המ 71) הרב איזנטל לחמה חישלו את האמונה שבי במי שורימ רבימ. למשל, מקומו של האדמ מול בוראו. חשתי בכל לב את מה שאמרנו ביומ הכיפורימ: 'מה אנו, מה חיינו, מה כוחנו, מה גבורתנו. הלא כל הגיבורימ כאינ לפניכ, ואנשי השמ כלא היו'. גמ התעצמה בי האמונה בהשגחה פרטית, ככתוב: 'פדה בשלומ נפשי מקרב לי, כי ברבימ היו עמדי'. "נצרפה האמונה בנצח ישראל וב חוק הקיומ היהודי, כשראינו בעינינו את המהפכ ממצב קט טרופלי לניצ חונ מרשימ. מי שהיה שמ, למד לעמוד איתנ בכל משברי החיימ, גמ כשנדמה שכלו כל הקיצינ. מלחמה יכולה לש בור אדמ ולדכאו, ויכולה לחזקו ול צרפו. העמידה בנוראותיה מעניקה לו תעצומות נפש". המלחמה השפיעה על המ לול האישי שלכ בחיימ? "בדרכי האישית והתורנית, המל חמה דחפה לקחת אחריות ולהשתתפ ביתר עוז בתחיית עמ ישראל בארצו, על פי תורתו. ההחלטה הזאת באה לידי ביטוי בשותפות בהקמת היישוב פ גות ובהקמת כולל הדיינות שמ, הרבצת תורה בישיבת הגולנ, נשיאה בעול הרבנות בח פינ וההנהגה בגו לנ. שדות הקרב, האש והעשנ של מלחמת יומ הכיפורימ הפכו לשדות • חיימ וברכה". הפקודה שקיבלנו הייתה 'סעו עד שתפגשו את הסורים'. כשהגענו לגשר בנות יעקב וראינו שמכינים אותו לפיצוץ, שתקנו. רק דב אמר לי בשקט: 'נהג, התקדם'. פגז שנורה עלינו שלנו שיפשף את הקסדה שעל ראשו < ״ "האש והעשן הפכו לשדות חיים וברכה". הרב איזנטל )מימין( עם הרב יעקב מדן קראתי ויריתי פגז. הרב יגאל אריאל הרב אהרן איזנטל צילומים: באדיבות המצולמים