שביעי

07.10.22 | י"ב בתשרי תשפ"ג | 508 גיליון | 10 את כפתור השמחה? התורה מצווה איפה מדליקים עלינו לשמוח בחג, אבל יש כל ככ הרבה רעש מ ביב וכל ככ הרבה דאגות אישיות ולאומיות ואולי בכלל שמחה בעת הזו, היא קצת ניתוק מנ המציאות? אבל תורתנו תורת אמת ובטח לא התכוונה שנשקר ונעשה 'בכאילו' ואמ ככ - כנראה שאנחנו לא מבינימ משהו חשוב ביח לשמחה. ישננ חוויות חיימ משמחות שכל בני האדמ שותפימ להנ. תינוק שנולד או ילדה שמתחתנת, מעוררימ רגשות שמחה אצל כל אדמ בעולמ. אפשר לקרוא לשמחה הזו 'רפלקטיבית', כי היא השתקפות של אירועימ משמחימ הקורימ לנו והמ מטיבימ את מצב רוחנו. אפשר גמ לייצר אירועימ משמחימ כאלה ועמ קצת אלכוהול, אפשר לחוש אפילו שמחה לשעה. אבל תמיד צריכה להיות איזו פעולה חיצונית שתעורר אותה. אנחנו בעולמ של תיעוד ופר ומ ואנשימ רבימ חווימ את חייהמ, תוכ שהמ מתרגמימ אותמ ל'איכ זה ייראה כלפי חוצ'. כיצד נראה הדבר לעולמ? האמ רואימ עד כמה יָפַה שִמחַתי? יש בודאי בהחצנה הזו כדי להעצימ את המניע החיצוני לשמחה, משומ שככל שרבימ יותר מתייח ימ אלי ו'מרימימ לי', ככ גדולה שמחתי לכאורה. אבל ב ופ זו שמחה על תנאי - בטל הדבר, בטלה השמחה. יש מקור אחר לשמחה. הוא קיימ בתוכנו תמיד, אבל לא תמיד יש לנו את היכולת או השקט הנפשי לגשת אליו. הנשמה שלנו טהורה תמיד וללא תנאי, אלא שפעמימ רבות היא נתונה תחת לחצי החיימ ופחות מאירה בתוכנו. מצד האמת השמחה היא ברירת המחדל הראויה לנו, לא כי ככ נוח יותר לעבור את החיימ, אלא כי זו האמת העמוקה שלהמ - הקב"ה מלכ העולמ והכל בהשגחתו ולכנ דאגה מנינ? הייתי נוכח פעמ בחתונה דלת אמצעימ אבל עשירה ברוח. המונ בני תורה ותלמידי חכמימ שעמדו במעמד החופה שיוו לה מעינ מעמד הר יני קטנ. אפשר היה לחוש את הקדושה. קורה כאנ משהו נשגב. כיונ שלא היו כל ככ אמצעימ חומריימ חיצו ניימ שי ייעו לשמוח, הופיעה השמחה ממקור אחר: פנימי יותר. מנ מנגינה עמוקה עמוקה, שנובעת מבפנימ ומתנגנת החוצה. השמחה היתה שמ שלמה ומאירה. אפשר היה לראות בחוש שיש שמחה שאינה רפלקטיבית, אלא כזו שנובעת מעומק הפנימיות. והנה בא חג ה וכות ואיתו הצווי: 'ושמחת בחגכ'. והמצוה הזו לא שואלת מה שלומכ ומה מצב הרוח היומ, אלא פוקדת מלמעלה, שהימימ האלו ימי שמחה המ ו"נא לשמוח!". ישנו כלל בחכמת הנפש שאומר שהרגשות נוצרימ במחש בות. ההכרה קובעת כיצד ייראה העולמ הרגשי שלנו. אמ אדמ חי, לדוגמה, בתודעה שהעולמ אמור לתמוכ בו ובתשוקותיו, הוא יחוש מנ ה תמ ת כול וצער כשיגלה שהעולמ אכזר והוא מתעלמ מיחודיותו. זה ה יפור של שמחת החג שלנו. לא קריאה לפעולה חיצונית שתגרה את השמחה, אלא עילוי מצב ההכרה עד שזו תגלה לנו עד כמה אנחנו מבורכימ. כשנבינ זאת - השמחה כבר תצא מעצמה מעומק הנשמה. מי שמבינ שהוא חלק מאומה כזו שהיא "חבוקה ודבוקה בכ", לא יכול שלא לצאת במחול ובניגונ! יכול להיות שה וכה שלכ רעועה ואולי נאלצת לאלתר שלוש דפנות מקרטונימ שמצאת, כי אינ בב י וכה כהלכתה, אבל • אתה יושב בצל השכינה - כמה מאושר אתה! Aaron@achay.org.il זה הסיפור של שמחת החג שלנו: לא קריאה לפעולה חיצונית שתגרה את השמחה, אלא עילוי מצב ההכרה עד שזו תגלה לנו עד כמה אנחנו מבורכים 90 צילום: יוסי זליגר, פלאש הרב אהרו ן אגל־טל בעידן שבו מניין הלייקים ברשתות הוא תנאי לקורת רוח, חובת השמחה בחג אך מהיכן מוצאים כוח לשמוח? • הסוכות דורשת מקור פנימי ללא תנאים חיצוניים