שביעי

07.10.22 | י"ב בתשרי תשפ"ג | 508 גיליון | 14 ענבל רץ־גילמור עלה נעלה כי יכול נוכל לה אַשֶ& ר אַתָּה "כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ רֹאֶה - לְכָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעַכָ עַד עוֹלָמ" )בראשית, י"ג, ט"ו(. לפעמימ נדמה שאנחנו לוקחימ כמובנ מאליו את ההב טחה שנותנ הקב"ה לאברהמ. ע וקימ בשגרת יומנו, למי יש זמנ להתחבר לארצ התנ"כ, למי יש זמנ באמת לראות את הארצ? עובדימ בגוש דנ, ומדגמנימ אוניבר ליות. למרות שארצ התנ"כ ממש פה, לעיתימ נדמה שהיא רחוקה מהלב שלנו הרבה יותר מאמ טרדמ, רומא או ניו יורק. ימימ פורימ לאחר שקמ מהשבעה על אביו, אליקימ העצני ז"ל, לקח אותנו בועז העצני ל יור בשומרונ. ה יור נקבע לפני זמנ רב וכאשר הגענו לניחומ אב לימ הדבר הראשונ שבועז אמר לי "את זוכרת את ה יור שלנו, נכונ?". עוד לפני שה פקתי לשאול אמ בכלל יהיה מ וגל והאמ ירצה לדחות? "יש דברימ שלא דוחימ", הוא אמר. חשבתי לי שה דבר הראשונ שאשאל אותו ב יור הוא ממה מורכבת התזונה במשפחת העצני ואיכ מעתיקימ את התפריט ככ שיתאימ גמ לבנות גילמור? אהבת הארצ ודא גה לה, ביב השעונ, זורמת בדמ במ שפחת העצני ודור בונה דור. בתו של בועז, שרה העצני כהנ, היא עוד תפוח זהב שגדל קרוב קרוב לעצ המפואר ואמ עדיינ לא שמעתמ על הארגונ שהיא עו מדת בראשו "ישראל שלי", מציעה לכמ להכיר )שרה ו"ישראל שלי" המ נושא לטור אחר(. הייתה שה ההפתעה בסיור תרגלנו. התרגלנו לקבל את ההפרדה המלאכותית המכונה "הקו הירוק", גמ למי שכמוני תומכת בהתיישבות. התרג לנו לחשוב שאנחנו כבר יודעימ ומכירימ הכל, כי לפני פחות משנתיימ היינו בבר מצוה אצל איזה בנ דוד ליד שילה ולפני שלוש שנימ הבת שלנו עשתה "שבוע יו"ש" במכינה. אז זה באמת יפה, אבל ממש לא מ פיק. הלוואי והייתי יכולה לבטא במילימ את התחושות שעברו בי כשבני קצובר ה ביר לנו בהתרגשות, בעיניימ נו צצות, על התגליות האחרונות במזבח בהר עיבל, שמחזקות פעמ נו פת את הקביעה שזהו אכנ המזבח מטק הכני ה לארצ ומהפיכתנו לעמ )מרכז המב קרימ החדש באלונ מורה מומלצ מאד(. שנימ רבות עברו מאז הגיע האיש הזה ליישב את השומרונ כנגד כל ה יכויימ, הקשיימ, הלחצימ מבפנימ ומבחוצ והנה הוא עומד לפנינו בהתלהבות חלוצית, כאילו הגיע הרגע מהגלות ועוד טרמ הניח את המשא שעל גבו, ומתפעל מיופייה של ההבטחה. התביישתי. בני קצובר לא חדש לי. גמ השומרונ בכללותו לא חדש בתו דעתי, אבל באיזו זכות הנחתי לאנשימ המיישמימ את חזונו של אברהמ אבי נו לשאת בנטל לבד? יותר מדי שנימ עברו עד שהגעתי ליישוב אש קודש, היישוב שהוקמ, בינ היתר, לזכרו של יותר מדי שנים עברו עד שהגעתי ליישוב אש קודש, היישוב שהוקם, בין היתר, לזכרו של אש קודש שלי הי״ד. האנשים שם לא ממתינים לנו שנגיע לבקר, שנתחבר למורשת, הם בונים את הארץ לבנה אחר לבנה אש קודש שלי הי"ד. האנשימ שמ לא ממתינימ לנו שנגיע לבקר, שנתחבר למורשת שלנו, המ בונימ את הארצ לבנה אחר לבנה. המ כבר מזמנ לא קומצ או חבורת תימהוניימ הזויה. המ הקימו שמ מפעל לתפארת והמ נלחמימ עליו יומ יומ ושעה שעה. חשוב להגשימ גמ במקומות נכון, אחרימ בארצ, אבל במרחק נגיעה של ביקור קצר לקניות, תיירות או השקעת נדל"נ מניבה אפשר לחזק את אחיזת נו ולהתחבר לזהותנו. לא בשמימ היא 20 - ולא דרכ נתב"ג היא, אלא בידנו דקות נ יעה, עו לבקר, להתרגש ול • ממש את ההבטחה. ioratz@yahoo.com 90 צילום: פלאש ארץ התנ"ך. נוף ביתו של תושב היישוב אש קודש