שביעי

04.11.22 | י' בחשון תשפ"ג | 511 גיליון | 10 שרו ן רוטר 2 בדרך הביתה מהפיל תרשו לי להתעלם הגדול שבחדר - מהבחירות )שודאי יזכו להתייח ות נרחבת מחבריי פה( ולה תייח לפיל אחר בחדר, שמ תבר שהוא גדול הרבה יותר ממה שחשבתי. את שני טוריי האחרונימ הקדשתי לה תייח ות לבנינו )ובנותינו - בשבילכ מ. מיכאלי( שקצת פחות מתלהבימ מאיתנו מהמצוות. מ תבר שנגעתי בעצב חשופ כי קיבלתי הרבה פניות כאובות, תוהות מההתמודדות עמ הנושא: "…רצה הקב"ה ופתחנו בעמוד שכתבת בו... מ תובבימ שבוע עמ מועקה וחו ר אונימ איכ לה , ש יימ 20 גיב ומה לחשוב לגבי הבנ, בנ שנתיימ בישיבה גבוהה, התגיי וכל יומ שעבר מאז הגיו הוא בירידה מבחינה דתית - עד שבשבוע שעבר חצה את כל הגבולות כולל שמירת שבת וכיפה. מיותר לציינ מה עובר עלינו. יודעימ שכולמ אומרימ חומ ואהבה אבל זה לא פשוט…. רק או יפ דבר נו פ: תפילות. הרפו ודעו..." "הרעיונ שלכ לפתוח את השערימ ב'המקומ' 'נפש יהודי' ועוד לנוער שלנו נשמע לי אדיר. גמ לי יש בת בכורה שלא הלכה בדרכ ולצערי הרב חילונית למהדרינ לא שומרת על כלומ ממש. היא נשואה ועדיינ ללא ילדימ. הכאב הוא גדול ויומיומי והתפילות הנ רבות. יש לנו קשר טוב אכ אני מרגישה שה בי בה בה היא נמצאת משפיעה עליה רבות והלב שלה ערל ממש. ייתכנ שהחינוכ שנתנו לה במו דות מה שנקרא המ שתייכימ לציונות הדתית היה כפייתי? איני יודעת מה ה יבה אכ לצערי הרב יש המונ דתלשימ כמוה. אני חושבת שאנחנו צריכימ לעשות חשבונ נפש..." מאמא בנוסף, קיבלתי טלפון ש יפרה לי שילדיה כבר נשואימ ועזבו את הדרכ. המ מגיעימ ל עודות שבת אכ הלב שלהמ לא שמ. היא מרגישה שהמ התרחקו כל ככ שהשבת, המצוות ואפילו המושג אלוקימ כבר אינו משחק משחק בעולממ. איכ זה יתכנ שהוא אומר לי ששבת איתנו מרוקנת אותו? היא שואלת, ואני מ בירה לה שהוא יצר לעצמו עולמ משלו שממלא אותו והש קט, הניתוק, ההכרח להיות אכ ורק עמ המשפחה ולא לברוח לעבודה או ל לו לרי מעיק עליו. השבת דורשת את שלה. כשיש מעטפת מתאימה וכל אחד מוצא בה את מקומו היא מתנה שאי אפשר לאמוד את ערכה, אבל כשמרגישימ שנשארימ באיזה ואקומ מעיק שדורש ממכ להפ יק הכל ולא נותנ בחזרה כוח והתמלאות אני יכולה להבינ מדוע היא הופכת לשנואה. כנראה שככ גמ עמ המצוות, ואולי, כמו שכתבה לי האישה לעיל, עצמ הכ פייה לא מאפשרת את תחושת הבחירה וגורמת לתחושת מיאו . אינני באמת אוטוריטה בתחומ. נדמה לי שאנו, בעלי התשובה, מתמודדימ בעצמנו עמ דבר דומה וקצת משננת שוב ושוב, ילד, בכל גיל, צריך להרגיש אהוב תמיד. כל עוד הוא אדם טוב לחברה, לעצמו ולמשפחתו אנחנו יכולים להיות גאים ושמחים שונה. מ קר קטנ בינ חבריי שגרימ בקהילה חרדית, דתית לאומית וגמ בעיר, כולנו מרגישימ שהילדימ שלנו המ קצת שונימ משאר הילדימ. לא בקטע של הילד שלי הכי מיוחד אלא כל אחד בחברתו הוא קצת יוצא דופנ במובנימ מ וימימ. המ מובדלימ חברתית מכל השאר לפעמימ נועזימ יותר מאחרימ, בקיצור - מתו בכימ. אני מודה שזהו מחקר לא ממצה ועדיינ בלי מ קנות שאשמח לצלול אליו לעומק, אבל משננת לי שוב ושוב, שילד, בכל גיל, צריכ לה רגיש אהוב תמיד. כל עוד הוא אדמ טוב לחברה, לעצמו ולמשפחתו אנחנו יכולימ להיות גאימ ושמחימ שזכינו לקחת חלק באדמ הזה שאינו באמת שלנו. מוזמנימ • לכתוב לי ואולי ה' יאיר לנו עצה טובה. sharonroter@gmail.com shutterstock איור: